30.03.17 / 21:10
השבוע נכנסנו לחודש ניסן, חודש שבמרכזו חג הפסח. החג נקרא בשמות נוספים חג המצות, חג החירות וחג האביב בהיותו בתקופה הפורחת של השנה
נתייחס לשמותיו ונראה כיצד הם שזורים זה בזה. אנו עסוקים בניקוי הבית מהחמץ והכנתו לקבלת המצה. במימד הרוחני אנו עסוקים בניקיון החמץ שבליבנו-ניקוי מהנהגות היצר הרע הנקרא חמץ ודאגה לשליטתה המוחלטת של המצה המייצגת את יצרו הטוב של היהודי, את נפשו האלוקית ששאיפתה לעשות טוב בעולם, לעשות את העולם טוב יותר.
ההצלחה להתחבר למצה, להתנתק ממלתעות היצר הרע מביאה אותנו אל החירות האמיתית, אל היכולת לעשות מה שטוב לנו באמת.
החמץ הפיזי הוא בצק נפוח, מלא אויר, הדומה לבלון נפוח שברגע אחד, אפשר, עם סיכה להוציא האוויר ממנו ולראות את גודלו האמיתי. החמץ מייצג את האדם המתנשא והנפוח והמצה מייצגת את האדם הצנוע והבטל.
האדם המתנשא כבול בהרגשותיו וגם עם ייכשל לא יהיה מסוגל להפנים שנכשל ובכל דרך יחפש להצדיק את מעשיו. האדם הצנוע והבטל בודק כל הזמן האם התנהגותו תקינה וברגע שהוא מגלה כשלים הוא מחפש כל דרך לתקנם.
מצוות הצדקה היא אחת מהדוגמאות להבדלי הגישות בין שני סוגי האישים, כאשר עובר נזקק, האדם המתנשא מתעלם ממנו ומצפונו אינו מעוררו, כי הוא מתבצר בעמדתו של טורנוסרופוס הרשע שטען לרבי עקיבא שאם אלוקיכם אוהב עניים מדוע לא מפרנסם? בגלל גאוותו הוא מעריך שכל הרכוש הנמצא ברשותו בא אליו בגלל שהיה מגיע לו ומדוע שיעניק ממנו לאחרים. הוא מצדיק את מצבו של העני כי בוודאי לא מגיע לו ולכן אין לו, כיצד הוא יכול לפגוע ברצונו של ה' ולהעניק לעני...?
לעומתו האדם "הבטל" שואל את עצמו, האם הוא טוב יותר מזולתו? ומסקנתו-שלא ולכן מעניק לעני ממתנת ידו ובאשר לטענה שאם ה' העניש את רעהו ומנע ממנו פרנסה, כיצד יתערב במעשה בראשית ?הוא עונה לעצמו שגם הוא, אינו טלית שכולה תכלת ובכל זאת מאחר וכולנו בניו של ה', על אף שחשב שיש צורך להעניש את בנו ודאי ישמח שמישהו אחר יעניק לו כפי שענה רבי עקיבא לאותו רשע.
גם כאשר האדם לא יכול להתעלם ולהציג את מעשיו בפעולה חיובית הוא מצדיק את כשלונובכך שיצרו הכשילו ומוצא סימוכין מדברי הגמרא " שה' מתחרט על כך שברא את היצר הרע" הוא טוען שיצרו בוער בו יותר מבחברו והמקומות בהם הוא חי גם הם מסייעים לכישלונו. אכן כל החשבונות הללו מוזכרים בספר התניא אך שם המטרה ללמד זכות על חברו שנכשל ולא להצדיק את עצמו.
תחילת פרשתנו, פרשת ויקרא, מלמדת אותנו על האיזונים הנכונים, במילה הראשונה בפרשה "ויקרא" מופיע אות א' קטנה המלמדת על ענוותו של המנהיג הגדול, משה, שהכיר את כל מעלותיו כמנהיג שבדורו נולד עם ישראל שבזמנו ועל ידו נעשו ניסים עצומים לעם ישראל שעד היום פעמיים בכל יום אנו מזכירים יציאת מצרים. שניצל את כוחותיו העצומים להנהגת העם, אך ידע שכל הכוחות הללו לא הגיעו בכישרונות שהוא יצר אלא במה שהעניק לו בורא העולם.
המצה-למרות היותה דקה, יש לה מעלות על החמץ,למרות שאינה משביעה כלחם היא נקראת בזוהר "לחם אמונה" ו"לחם רפואה" וכך האדם ככל שהוא יותר בטל למי שמעניק לו הוא מסוגל להיות בעל יכולות גדולות יותר כי הוא מסוגל להאזין וללמוד מהשני וככל שהאזין ולמד מהשני והעצים עצמו הוא נהיה בטל יותר כי הוא יודע שכל יכולותיו הגיעו בזכות הזולת.
משה העניק לכל יהודי את היכולת לנקות את חמץ, הגאווה. לנקות את חדרי ליבו מהיצר הרע להיות בן חורין,להיות משוחרר, להודות לה' על כל מה שהעניק לו ולהשתדל לעשות רצון ה' עם היכולות שהעניק לו.
לקראת החג נפסח על הרצונות השגויים, נחזק את רפואת הגוף והנפש עם אכילת המצה ונשב בחירות אמיתית ונהנה מאווירת האביב.
