"קשה לדבר עליה בלשון עבר, זאת באמת אבידה מאוד מאוד גדולה לכולנו"

לפני כשבועיים הלכה לעולמה שמרית-תמר עמר, וברגע אחד איבדו בני המשפחה שלה את מי שהייתה עמוד התווך שלהם, כל עולמם. שנה וחצי חלפה מאז התבשרה שמרית-תמר שמחלת הסרטן תקפה את גופה והחלה במלחמה עיקשת על חייה. "היא נלחמה בגבורה, עשתה כל מה שרק יכלה והאמינה לאורך כל הדרך, עד הסוף" אומרת אחותה מורן. "ניסינו לעשות הכל. עוד טיפול ועוד טיפול, כל טיפול שרק קיים בעולם, אבל ללא הצלחה. עד הרגע האחרון היא השתדלה לצאת ולבלות, למצות את החיים עד תום".

שמרית-תמר הייתה בסך הכל בת 34 במותה, היא הותירה אחריה את אבישי בעלה וארבעה ילדים קטנים: רוני (8) עדי (7) ניתאי (5) ונבו (2), שעוד בתחילת התהליך קיבלו ליווי צמוד של אנשי מקצוע שסייעו להם להתמודד עם הסיטואציה החדשה והמאתגרת.

מה הילדים ידעו?

"הגדולים יותר ליוו אותה במחלתה כבר מההתחלה. אנחנו נעזרים באנשי מקצוע, שהסבירו להם בצורה הכי ישירה מה יש לאמא והם ידעו הכל. בטיפול הראשון הראו להם בדיוק איפה נמצא הגידול ומה הולכים לעשות לה. הכינו אותם להיעדרויות שלה מהבית כשהייתה בבית החולים ולחוסר התפקוד שלה, כשהייתה חוזרת הביתה מהטיפולים, חלשה וכאובה. הם היו מוכנים לזה, עד כמה שקשה לומר את זה".

הרוח הגבית

שמרית-תמר נולדה בנתיבות וגדלה בפרדס כץ, היא עברה להתגורר ביבנה בעקבות נישואיה לאבישי. "הכרנו כמעט במקרה" מספר אבישי "זה היה ערב יום שישי ואני שומר שבת ולכן לא יוצא בימי שישי בערב, אבל הפעם חבר משך אותי ומשהו גרם לי ללכת. הלכנו לבר ים-תיכוני בהרצליה ושם נפגשנו".

"היא יצאה לבר הזה עם אמא שלי", מוסיפה מורן, "שזה גם מוזר ולא קורה אף פעם. מה פתאום שהיא תצא עם אמא לבר? היום זה נראה כאילו הייתה שם השגחה עליונה, מישהו כיוון את שניהם לשם כדי שייפגשו".

"מהרגע הראשון שראיתי אותה, ידעתי שהיא תיהיה אישתי" אומר אבישי. "לא היה מקום שהיא לא נגעה בו ולא היה אדם שהכיר אותה והיא לא נגעה בו. בימי השבעה היו פה כל כך הרבה אנשים שסיפרו עליה, שרק אז הבנתי את העוצמה".

השניים הקימו את ביתם ביבנה ופתחו עסק עצמאי לדלתות ולאחר מכן חברה קבלנית, שמתעסקת בשיפוץ גשרים ומעסיקה היום עשרות עובדים. "ערב לפני פתיחת העסק של הדלתות היא חיברה לכל הרכבים החונים ביבנה בלוני הליום, עם הלוגו של החברה והקדשה לגלעד שליט, שבדיוק באותה תקופה שוחרר מהשבי. שמרית הייתה מאוד יצירתית, תמיד חשבה על הרעיונות הכי משוגעים שיש ועפה איתם הכי גבוה שאפשר. הם התרוממו יפה והצליחו, הכל בזכות האמביציה שלה" אומרת מורן.

"היא הייתה הרוח הגבית, הכוח שעומד מאחורי כל דבר שעשינו ובנינו ביחד. תמיד במרכז, מאוד דומיננטית ומשמעותית עבור כולנו, בלעדיה שום דבר מזה לא היה קורה" מוסיף אבישי. "יחד עם זאת שמרית הייתה אישה פשוטה מאוד, תמיד דיברה עם כולם בגובה העיניים ולא שכחה אף אחד, מהעובד הכי פשוט בחברה ועד למנכ"ל. תמיד זכרה תאריכים וימי הולדת והיה לה חשוב לשמח את כולם. היא לא התייחסה לאף אחד כעובד שלה, מבחינתה כולם היו חברים שלה".

את המקום המרכזי בחייה של שמרית-תמר תפסו ילדיה. "היא הייתה אמא משקיענית ברמות שאני לא נתקלתי בהן, באמת שלא רואים דבר כזה כל יום. כל יום הולדת זאת הייתה הפקה ענקית, כל ציון דרך וכל אירוע. לא היה מצב שהילדים יפספסו משהו, היא נתנה להם את כל כולה. תמיד דאגה שיהיו להם הבגדים הכי יפים, החוגים הכי טובים. היינו אומרים לה 'די, את מגזימה', אבל היא הייתה בשלה. כאילו ידעה שיש לה זמן קצוב איתם ורצתה להספיק את הכל ולתת להם את הכי טוב שאפשר. עוד מעט פורים ואני חושבת מעניין איך היא הייתה מחפשת אותם השנה. לא היה דבר כזה ללכת לחנות ולקנות תחפושת, תמיד היה צריך לתפור להם משהו מיוחד. אני זוכרת שבפורים שעבר היא תפרה לילד האמצעי תחפושת מיוחדת וכשהוא הלך לגן הוא התבאס שכולם מחופשים לגיבורי העל, עם התחפושות הפשוטות, ורק הוא לא. אז היא הלכה לחנות וקנתה לו בנוסף את מה שהיא ביקש. כזאת הייתה שמרית, קשובה מאוד לצרכים של הילדים שלה ולרצונות שלהם".

אישה של חסד ונתינה

שמרית-תמר רצתה לשמח בפורים לא רק את ילדיה שלה, אלא גם ילדים אחרים והחלום שלה היה לפתוח גמ"ח לתחפושות. "היא תכננה לעשות את זה כבר בשנה שעברה, אבל אז המצב שלה החמיר והיא לא יכלה. היא תמיד קיוותה שהמצב ישתפר והשנה היא תצליח לעשות זאת, לצערי היא לא הספיקה אז החלטתי לקחת את זה על עצמי" אומרת מורן. "אנחנו מתחילים עכשיו לאסוף תחפושות ואני מקווה שנצליח להתארגן על הכל כבר בשבועות הקרובים. זאת הזדמנות לבקש מכל מי שרוצה לתרום תחפושות לפנות אלינו ואנחנו נדאג לכל השאר".

בתוך כל העשייה האינסופית שלה היה חשוב לשמרית-תמר לעשות גם למען האחר, לתרום מעצמה ולהיות כתף תומכת. "היא הייתה ידועה בנדיבות שלה ובחסדים שהיא עשתה. היום מתברר לנו שהיו המון דברים שהיא עשתה בסתר, הרבה חסדים. היא הייתה תורמת בגדים חדשים, שהיא הייתה קונה במיוחד כדי לתרום לאנשים שאין להם. ידענו על העשייה שלה, אבל התברר שזה היה רק על קצה המזלג".

מאז שנולדו ילדיה של שמרית-תמר, אמה ואחותה היו מגיעות ליבנה פעמיים בשבוע. עד שהחליטו גם הן להעביר את מקום מגוריהן לעיר. "שלושה חודשים לפני שהיא חלתה עברתי ליבנה, לא ידעתי כמה משמעותית אני אהיה בתקופה הזאת, כאילו מישהו כיוון אותי מלמעלה לעשות את המהלך הזה".

מאות ליוו את שמרית-תמר בדרכה האחרונה, סיפרו ובכו על האישה הצעירה הזאת שהלכה בטרם עת. "לצערי הייתי בהרבה הלוויות, אבל לא ראיתי דבר כזה מעולם. מאות אנשים שלא הכרנו הגיעו להיפרד ממנה וסיפרו על החיבור המיוחד שהיה לה איתם. המון נשים באו אליי והציגו את עצמן כ'חברה הכי טובה שלה' ואני נדהמתי, בדרך כלל לבן אדם יש מספר קטן של חברים הכי טובים, אבל זה רק הראה לי את היכולת שלה לתת לכל בן אדם את ההרגשה שהוא הכי מיוחד שיש. זה ייחודי ומיוחד ואני לא נתקלתי בדבר כזה בחיים שלי. היא הייתה ילדה מקסימה, אחות מדהימה, אישה טובה ואמא שאין דומה לה. קשה לדבר עליה בלשון עבר, זאת באמת אבידה מאוד מאוד גדולה לכולנו".

איך ממשיכים בלעדיה?

אבישי: "אני מרגיש אותה כל רגע ושנייה וממנה אני שואב את הכוח להמשיך את הדרך שלה. אין לי אפשרות לשקוע, אני מגלה כוחות שלא חשבתי שיש לי. זאת ההזדמנות להודות לכל אהובינו שעטפו אותנו בתקופת המחלה ובימים אלה".

מורן: "אנחנו מוקפים במעגל של משפחה וחברים מאוד תומכים ואוהבים. אלה הרגעים שבהם מתגלים החברים האמיתיים והיו לה, כי היא אדם של נתינה ואהבת חינם. אין לנו יותר מידי ברירות, היא השאירה ארבעה ילדים שצריך לטפל בהם ואנחנו לא מוכנים לרדת מילימטר מהסטנדרט שהיא העמידה. היה לה ברור שיש לה על מי לסמוך".

כל המעוניינים לתרום תחפושות לעילוי נשמתה של שמרית תמר עמר, וכל הזקוקים לתחפושות לפורים, מוזמנים להתקשר למורן סימנה בטל: 08-9332324, 052-8022213