"זה מרפא לי את הנפש"

חושן לוי (21) סוגרת השבוע מעגל, את המודעה על כך שפרויקט סל"ע של ארגון ידידים זקוק למתנדבות היא ראתה לראשונה ב'יבינתון' ומיד קפצה על ההזדמנות. היום, שנה אחרי, חשוב לה לספר על ההתנדבות והעשייה על מנת לגייס למקום מתנדבות נוספות, שייקחו חלק בפעילות של הפרויקט וילוו נערות בסיכון.

"ברגע שבו ראיתי את המודעה ב'יבניתון' היה לי ברור שאני בפנים", היא מספרת, "תמיד ידעתי שיום יבוא ואני אתנדב עם נערות בסיכון והנה קפצה לי ההזדמנות הזאת, גם לעזור לנערות וגם לעשות את זה בעיר שלי ולמען הנערות מיבנה וזה מבחינתי שילוב מצוין".

ביום לוי היא סייעת בגן ילדים בעיר, ובערבים היא מקדישה את עצמה לנערות. גם העבודה עם הילדים היא סוג של הגשמת חלום עבורה. "עד שהגעתי לגן עבדתי פה ושם, אבל בשום מקום לא מצאתי את הסיפוק שחיפשתי. כשהגעתי לגן נדהמתי מהאהבה הטהורה והאינסופית הזאת שמעניקים הקטנטנים האלה. אני הולכת לשם בכל יום בשמחה גדולה, עושה את מה שאני אוהבת ונהנית מכל רגע. אני בכלל לא מרגישה שאני הולכת לעבודה, מבחינתי זה הדבר הכי כיף שאפשר לעשות".

את הנערות של סל"ע היא פוגשת שלוש פעמים בשבוע, פעמיים בהרכב מלא ועוד פעם אחת היא נפגשת עם החניכה שצמודה אליה, לה היא משמשת מעין אחות בוגרת ותומכת. ההתנדבות אינה דבר חדש בחייה של חושן, למעשה, היא מתנדבת מגיל צעיר מאוד.

"אני חיה עם המושג נתינה מגיל צעיר. בגיל 12 התנדבתי בבית חב"ד. אני וחברה שלי היינו אוספות כסף למשפחות נזקקות. עשינו את זה בשעות אחר הצהריים ובבוקר עוד לפני הלימודים, היינו עוברות לסניף של בית חב"ד ומעבירות להם את הכסף. הסניף היה ממש צמוד לבית הספר אז היה לנו מאוד נוח". לאחר מכן עברה חושן להתנדב בגמ"ח למשפחות קשות יום ושנה אחר כך מצאה את עצמה בפינת החי של קבוצת יבנה, עבורה הייתה זו ההתנדבות המשמעותית ביותר. "זה היה בכיתה ט' ובסוף השנה קיבלנו, כל המתנדבים, תעודת הוקרה ופתאום שם, ברגע המיוחד הזה, נפל לי האסימון והבנתי שלא נתתי מעצמי, אלא בעיקר קיבלתי. זה עשה לי כל כך טוב לנפש, שזה היה הרגע שבו הבנתי שזה חלק בלתי נפרד ממני".

חושן המשיכה במסלול ההתנדבות שלה בגיל 16 עברה לקופת חולים 'מכבי', שם עשתה גם את השירות הלאומי שלה. "לצערי לא סיימתי את השירות, כי קצת לקראת הסוף סבא שלי חלה בסרטן והוא היה צריך אותי. אז עזבתי הכל ועברתי לגור איתו בתל אביב, עזרתי לו ביום-יום, עשיתי קניות, ניקיתי את הבית וליוויתי אותו לבדיקות. הוא בעיקר חשש לישון לבד, אז הייתי שם עבורו. לשמחתי המצב שלו השתפר וכשהוא הרגיש כבר יותר טוב חזרתי ליבנה" היא מספרת.

הנתינה ממלא אצל חושן חלל גדול, שנותר בה לאחר שאביה נפטר באופן פתאומי כשהייתה בת חמש. "למעשה גדלתי בלי אבא, הוא נפטר בצורה מאוד כואבת ופתאומית, ביום בהיר אחד, אף אחד לא הכין אותנו לזה וזה היה הלם גדול. יש לי שני אחים, אחד גדול ממני בשנה ואחד קטן בשנה, אז אמא התרכזה בעיקר בלפרנס אותנו. היא אדם מדהים, הכי משמעותי בחיים שלי והחברה הכי טובה שלי. היא עשתה הכל בשבילנו ונתנה לנו את כל כולה, היינו ואנחנו עדיין כל העולם שלה היא מאוד דאגה לנו, פחדה עלינו וגוננה. יחד עם זאת החוסר של אבא היה שם תמיד, מאוד מורגש".

איפה בעיקר?

"בכל מקום שבו הוא לא היה. אם זה באספות הורים, מפגשים משפחתיים, או סתם בשגרת היום-יום. מגיל מאוד צעיר נאלצתי להתמודד עם שאלות של חברים 'איפה אבא שלך?' והיה לי מאוד קשה לענות על זה".

מה את זוכרת ממנו?

"לא הרבה, כי הייתי ממש קטנה כשהוא נפטר. אני כן זוכרת שהוא היה אבא חם, אוהב ומחבק. אהבה שנעלמה מחיי ביום אחד. הדבר הכי משמעותי שאני זוכרת ממנו זה את הקשר בינו לבין אמא. הייתה ביניהם אהבה מאוד גדולה וזוגיות מדהימה, את זה אני זוכרת. הם היו רוקדים המון ביחד בסלון ואני ממש יכולה לראות את התמונה הזאת עד היום. אני רואה המון קווי דמיון בין מה שהיה בין ההורים שלי לזוגיות שיש לי היום, גם אנחנו רוקדים בסלון שירים של אלביס".

המוות שלו השפיע על האדם שאת היום?

"בוודאי וזה משפיע עליי עד היום. אגב, השבוע זאת האזכרה שלו והחוסר הזה רק הולך ומתעצם בכל שנה, זה חלל ענק בלב. כשהתחלתי להתנדב הבנתי שזה עושה לי כל כך טוב כי זה מה שממלא לי את החלל הזה".

תכנית סל"ע שבה מתנדבת חושן פותחה במטרה לתת מענה מקיף לנערות במצבי סיכון, להפחית התנהגויות מסכנות, לפתח בקרבן כישורי חיים ומסוגלות תעסוקתית וליצור עבורן מערכת תמיכה חברתית. נערות מהוות כ-40% מכלל אוכלוסיית בני הנוער במצבי סיכון בישראל. רבות מהן מגיעות ממשפחות עולות, במצב סוציו אקונומי נמוך וחסרות יד מכוונת כדי לממש את הפוטנציאל שלהן להצליח. מחקרים מעידים כי התנהגויות הסיכון בקרב נערות שונות מאלו הקיימים בקרב נערים וכי העצמה בקבוצת נערות אפקטיבית יותר מאשר בקבוצה מעורבת. הנערות שמגיעות לתכנית הן בגילאי 13-18 ומופנות למקום על ידי המחלקה לשירותים חברתיים או מחלקת החינוך. הן מאופיינות בטווח ההתנהגויות המסכנות אותן ואת סביבתן כגון: קשיי הסתגלות ותפקוד לקוי במסגרות קיימות, סכנת נשירה מביה"ס, שוטטות, התנהגות מינית מסכנת, אלימות וכו'.

התכנית מבוססת על מודל עבודה הוליסטי המציע מענה בלתי פורמלי המשלב מתן מידע, ייעוץ, הכוונה, תמיכה, עזרה והדרכה, תוך רגישות להבדלים בין תרבותיים ולצרכים של כל אחת ואחת מהנערות. התבנית משלבת חונכות אישית, סיוע לימודי, פעילויות קבוצתיות, סדנאות, ביקורי בית ומעורבות קהילתית.

"אני מרגישה מאוד משמעותית עבורן, אוזן קשבת, כתף תומכת מבחינתן אנחנו סוג של מודל חיקוי עבור הנערות הללו" אומרת חושן "בגלל שגדלתי בלי אבא אף פעם לא הצלחתי לפתוח את עצמי בפני חברות באופן מלא, כנראה שתמיד ליווה אותי חשש מסוים שיום אחד גם הן ייעלמו לי מהחיים. יחד עם זאת תמיד רציתי להיות חשובה ומשמעותית עבור מישהי אחרת, לתת לה בטחון ותחושה שאני שם עבורה תמיד. הן אומנם חיות בתוך הבתים שלהן, אבל המקום הזה מהווה עבורן ללא ספק, בית שני. הן מלוות על ידי אנשים מקצוע, אבל אנחנו המתנדבות מהוות עבורן משהו אחר. יש הרבה מקרים שהן יעדיפו לבוא ולדבר איתנו, לספר לנו ולשתף אותנו ולא את אנשי הצוות".

אם יש  מישהי שמתלבטת לגבי ההתנדבות, מה תגידי לה?

"שזה סיפוק, שאי אפשר בכלל להסביר במילים. אני חוזרת הביתה עם אנרגיות מטורפות, עם לב מלא באהבה, זה פשוט מרפא לי את הנפש. מדובר בסך הכל בשש שעות שבועיות שאני נותנת מהחיים שלי, בשבילן זה כל העולם כולו. אני אקח את זה איתי לכל החיים ואחנך ככה גם את הילדים שיהיו לי בעתיד".