הבמה שלה

חוג התאטרון לילדים של בר שימרון הוא הרבה מעבר לעוד חוג בתחום אמניות הבמה. היא בחרה לקרוא לו 'במה מעצימה' היות ונועד לתת לילדים מרחב ביטוי, מבלי להתעסק בכישרון או תחרות. היא לא מתיימרת לגדל את דור העתיד בתיאטרון הישראלי, אלא לתת לילדים הללו ביטחון, לאפשר להם להיות מי שהם רוצים וחולמים ולבטא את עצמן דרך הדמיות שהם עצמם בונים ומגלמים. "ההצגות הן פרי דמיונם וכל ילד יוצר לעצמו את ההצגה שלו ובוחר מי ישתתף בה ואילו תפקידים" היא מספרת על החוג "אצלנו אין ביקורת, אין שיפוטיות ונותנים לכל אחד לבחור מה שהוא רוצה ומתחבר אליו". היא החלה את דרכה עם ארבעה ילדים והיום, פחות משנתיים אחרי, יש לה 180 בשבעה מתנ"סים בראשון לציון ובמתנ"ס נאות שזר ביבנה. "הקבוצות קטנות ויש, כמובן, חלוקה לגילאים. המטרה היא לתת יחס אישי ולהגיע לכל ילד".

שימרון (26) היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ושני בפסיכודרמה, עובדת במרפאה לבריאות הנפש וגם מטפלת ברייקי. "אני מאוד מאמינה באנרגיות שאנחנו יוצרים סביבנו, כי אנחנו יצורים ממגנטים. כשאמא מגיעה הביתה עצבנית וכעוסה אז זה מה שהיא גם ממגנטת אליה. לעומת זאת, כשאנחנו מגיעים ממקום חיובי ומאפשרים לכל מנעד הרגשות להתקיים בנו אז אנחנו ממגנטים אלינו דברים טובים. הרייקי זו אנרגיה אלוהית, או קוסמית, כל אחד ייקרא לזה איך שהוא רוצה, אבל העובדה היא שהיא מרפא וזה באמת עובד" היא אומרת. במקור היא מחולון, הוריה עברו ליבנה לפני מספר שנים, אך היא נשארה בעיר הולדתה. היא התחתנה, תוך זמן קצר יחסית גם התגרשה, ועברה לאחרונה גם היא להתגורר בעיר.

 במקביל לתחום הטיפולי כל חייה היא עסקה גם בבמה, מוזיקה ותאטרון. היא השתתפה בעבר בתחרות 'ישנן בנות' בערוץ 24 וגם זכתה. לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון שלה עבדה בעמותת 'חינוך לפסגות' ומתוך מה שעשתה שם נולד החוג שהיא מעבירה היום. "זו עמותה שעוזרת לילדים שמוגדרים 'ממוצעים', כלומר לא מתחת לסקאלה אבל גם לא בראשה. אלה למעשה ילדי ביניים שעוזרים להם להתקדם למצוינות, כי נמצא שדווקא הילדים ההלו קצת נופלים בין הכיסאות. העמותה עובדת בערי הפריפריה ואני הייתי רכז בלוד. בשלב מסוים הכנסתי שם חוג תאטרון ובסוף השנה כשהעלנו את מחזמר הסיום, קיבלתי פידבקים מדהימים מההורים שהעידו שהחוג מאוד שינה את הילדים שלהם. הם כמובן זקפו את זה לזכותי, אבל זאת לא אני זה התאטרון עצמו". שימרון הבינה את הקסם שקורה שם על הבמה ואת הכוח וההשפעה שיש לה על הילדים, אז היא נרמה ללימודי התואר השני שלה ובמקביל לעבודתה פתחה קבוצה של ילדים ועבדה איתם על הצגות. באפריל שנה שעברה היא לקחה את זה צעד אחד קדימה, עזבה את המקום עבודתה ויצאה לדרך עצמאית.

החלטה אמיצה, לא?

"לא קלה, כן. אתה לבד ואמור לממן את עצמך. זה גם תחום מורכב, כי מי שמגדל ילדים יודע שהיום הם רוצים חוג אחד ומחר כבר לא בא להם ללכת ומחפשים חוג אחר, אין הכנסה קבועה ובטוחה וצריך גם כל הזמן לייצר עניין. ייאמר לזכות החוג הזה, שהוא פשוט חוג ממכר".

ייאמר לזכותך, את מתכוונת.

"כן, גם. לפי הבדיקות שאני עשיתי אין עוד חוג כזה. יש בזה גם את הרובד של המדריכה, כי אני מאפשרת להם להיות פתוחים ולקלף עוד שכבות מעצמם. לי זה כיף להיות חייכנית ומצחיקה ולהשתולל איתם, זה נעים".

ההורים לא מרימים גבה שאת רק בת 26 וגם עדיין לא אמא?

"אני אומנם בת 26, שמעבירה חוג, אבל אני מטפלת גם בבית חולים פסיכיאטרי. מי שמגיע אליי רוצה עזרה, רוצה לגלות משהו על הילד שלו שהוא לא הצליח לגלות בדרך אחרת. בדרך כלל לא מגיעים אליי רק כי רוצים חוג תיאטרון. בסוף אתה דמות לחיקוי והם מסתכלים עליי כעל דמות של מבוגר אחראי וככל שאני אנחיל בהם איך מבוגר צריך להתייחס אליהם עם זה הם ייצאו החוצה. אני בקשר רציף עם ההורים והם מתייעצים איתי גם על הקשיים שהם חווים ביום-יום עם הילדים. אני עדיין לא אמא, אבל אני פסיכו-דרמיסטית ומטפלת בבריאות הנפש, לא החלטתי להקים את החוג הזה ככה סתם פתאום".

העבודה עם הילדים עבור שימרון היא מרתקת ובלתי שגרתית. מאחורי הדמיות שהם בוחרים לגלם מסתתרים לא פעם סיפורים קשים, סודות כמוסים ומשאלות לב, שהיא צריכה לזהות ובהרבה מהמקרים גם לטפל. "הם מתבלבלים הרבה פעמים בין דמיון למציאות, אז אנחנו מסבירים ושמים על זה המון דגש. אבל הרבה פעמים גם אם משהו נראה דמיוני לחלוטין, מסתתר שם סיפור אמיתי לגמרי, לפעמים כואב ולא פשוט".

את יכולה לתת דוגמה?

"הייתה לי ילדה שעשתה הצגה בנושא משפחה והיא סיפרה שהיא ביער עם אמא ומאבדת אותה. היא מחפשת אותה וכשהיא מוצאת מתברר שאבא הרג אותה. התברר שהיה שם סיפור של של אלימות במשפחה, האבא כבר לא חי בבית, אבל כמובן שזה משהו שיושב אצלה. בהצגה היא הולכת לחפש אותו גם מענישה אותו ושולחת אותו לכלא, שזה שילוב של הדמות שלמרות הכל חסרה מאוד בחיים שלה, אבל מצד שני היא גם מענישה אותו. זו, כמובן, דוגמא קיצונית לחלוטין אבל היא ממחישה את המקום שאנחנו נותנים לילדים ולמצב הנפשי שלהם. אנחנו גם עוזרים להם להתמודד וכחלק מההצגה מעלים אופציות ופתרונות".

מה קורה כשאת מגלה משהו בזמן אמת?

"בתוך החוג אני  תמיד מאפשרת לדברים לקרות ומטפלת במסגרת הזאת. לאחר מכן אני פונה להורים ומבררת איתם. אם מדובר במשהו חריג אז אני מערבת גם גורמים נוספים. אנחנו מבררים ביחד מה הצרכים של הילד. לפעמים הם רק רוצים שיקשיבו  להם. החוג הוא לא טיפולי, אבל יש לו אופי טיפולי. מה שיותר נחוץ בהקשר הזה הוא שילוב של ההורים בתהליך, אנחנו לא שמים את ההורים בצד ומתייחסים רק לילד. יש גם סדנאות והרצאות להורים ואנחנו חייבים לעבוד בשיתוף פעולה כי בסופו של דבר אני איתם רק שעה בשבוע וההורים צריכים להמשיך את התהליך הזה".

ההורים תמיד משתפים פעולה?

"אני נתקלת בהורים שמחזיקים את המקום הסמכותי שלהם, חושבים שהם יודעים ולא פתוחים לשמוע ולשתף פעולה. מהניסיון שלי מי שלא פתוח לקבל את מה שאני יכולה לתת, לא נשאר. אני מאוד שלמה עם זה כי ברור שאני לא יכולה תמיד לרצות את כולם. זאת עבודה מבורכת ואני גאה על הזכות שניתנה לי לתת, אבל אני יכולה לתת רק למי שמוכן לקבל".

במהלך הדרך התחברה שימרון גם בחזרה לילדות שלה וגילתה משהו על עצמה. "התחברתי למה שהייתי זקוקה לו בתור ילדה. הייתה לי ילדות מדהימה והורים מדהימים, אבל בתוך כל זה הייתה חסרה לי אמא, שתשב ותדבר ותשים את הפוקוס רק עליי, כי היא תמיד עשתה במקביל עוד משהו. היום אני מאפשרת את זה לילדים ולמעשה נותנת להם את מה שהייתי זקוקה לו בעצמי".

איך הבמה משפיעה על הילדים?

"כל ילד הוא עולם ומלואו וצריך להכיר את העולם שלו, כדי לדעת איך להתנהל איתו. אין ילדים בעייתיים, יש ילדים שלא מבינים אותם. אני תמיד אומרת בואו נבין אותם דרכם, הם לא תמיד יכולים לנהל שיחה ארוכה אז דרך משחק יותר קל להם כי הם מרחיקים את עצמם מהדמות. על הבמה הם מספרים את הסיפור שלהם דרך הדמות שהם בוחרים. הרבה פעמים בסוף אני שואלת אותם אם יש משהו מתוך הסיפור שמזכיר להם את עצמם, אז בהתחלה הם מאוד נבהלים ובוחרים רק את הדברים הטובים. אחר כך אנחנו מרחיבים את זה וזה נפתח. יש לזה ערך מוסף עבורם, אבל גם עבור החברה שלנו".

ומה זה נותן לך ברמה האישית?

"קודם כל ולפני הכל זה נותן לי. אני כל יום חושבת שזכיתי, בהקשר הזה זה בא ממקום אגואיסטי אצלי. אני קמה כל בוקר ואומרת איזה כיף שאני עושה את מה שאני אוהבת. כשאני מגיעה ומתקבלת בחום וחיבוקים אין מאושרת ממני וזה נותן לי כוח".

על ילדים משלך את כבר חושבת?

"כשיבוא האדם הנכון ואני מחפשת אותו מקפידה, אני מאוד רוצה ומוכנה. העניין הוא לא רק להביא ילדים, זאת לא הבעיה. המטרה היא לתת את כל כולך לילד ולמה שהוא צריך. נכון לעכשיו אני כבר אמא ל-180 ילדים. זה סיפוק עצום, לגמרי זכיתי".