מאחורי העדשה של חסדאי

חלק גדול מתושבי יבנה מכירים את חגי 'חסדאי' כהן, כאיש החביב הנמצא מאחורי עדשת המצלמה במגרשי הספורט או באולמות הארועים באזור. מי שרואה ומכיר את חגי כהן כצלם לא יודע מאיזה עולם הוא הגיע, אלו רגעים וזיכרונות השאיר אחריו ובעיקר איפה השאיר את חותמו. ייתכן וגם לעולם לא נדע. האיש הזה, שנותן את כל כולו בצילום, עבר כברת דרך ארוכה במגוון תפקידים במשטרת ישראל, תפקידים חסויים, סודיים, מסווגים או כאלה שבכלל אסור לדבר עליהם.

בשל העובדה כי חלק גדול מהפרשיות ושיטות החקירה עדיין סודיות ולא ניתן היה להרחיב ולפרט, היה קשה להעביר את עוצמת החוויות וגודל הסכנות אליהן נחשף חגי במהלך שירותו במשטרה, ותיאלצו להפעיל לשם כך את דמיונכם הפרוע.

חגי כהן תמיד אהב צילום. בכל זמן פנוי הוא צילם טבע, ילדים וספורט, אך מסלול החיים שבו בחר לא הותיר לו הרבה פנאי והתחביב הזה נדחק קצת. היום התחביב הוא כבר מקצוע ובנוסף לצילומי העיתונות אותם הוא מספק כבר 4 שנים ל'יבניתון' הוא גם בנה לאט לאט עסק לצילום אירועים.

כהן יצא לעולם של הגדולים מיד אחרי שחרורו מצה"ל. "אחרי 3 שנים בשריון ומיד עם השחרור מצה"ל התגייסתי למשטרה" הוא מספר. במקביל נישא לרגינה, איתה נמצא בזוגיות מכיתה ח' ועד היום. את דרכו במשטרה התחיל בימ"ר תל אביב, יחידה מובחרת שהייתה אז הימ"ר היחידה בכל הארץ. "התחלתי את דרכי במפלג התשאול, שזו יחידת חקירות. הייתי ראש צח"מ (צוות חקירות מימד) שם התעסקתי עם פשיעה אלימה ומשפחות הפשע", הוא אומר.

"להציל בני נוער מהתדרדרות לתהום"

בתום 7 שנים של עבודה אל מול העבריינים הכבדים ביותר עבר לבילוש ואחרי שנתיים יצא לקורס קצינים והפך להיות קצין נוער חקירות סמים. "הייתי בתפקיד הזה 4 שנים, שבמהלכן התעסקתי בחשיפת עבירות במעורבות של בגירים מול קטינים. בעיקר התמקדנו בסחר בסמים בתוך בתי הספר, תוך כדי הפעלת סוכנים וסוכנות. היינו יחידה שהיא פחות הסברתית ויותר מבצעית".

מי שהייתה אז המפקדת שלו היא ד"ר סוזי בן ברוך, גם היא תושבת יבנה, שהייתה קצינת נוער ארצית. יחד הובילו פרויקטים ברמה הארצית כדוגמת "ביה"ס בטוח" שבו יצרו עבור התלמידים סביבה בטוחה יותר. "זכינו בכל תעודת הצטיינות משטרתית אפשרית באותם ימים" מספר חגי. "שברנו שיא ארצי בהרשעת סוחרי סמים על גדרות בית ספר. במהלכים האלו הצלנו מאות ואלפי ילדים ונערים מהידרדרות לתהום".

הוא מעיד שהתקופה הזאת הייתה מאוד משמעותית עבורו, השפיעה עליו ושינתה אותו. כשהיה בבילוש התחזה לעבריין, ביים עסקאות סמים ורכוש, אבל כשראה את המעורבות של בני הנוער בעולם הפשע זה היה אחרת לגמרי. "באותן שנים הייתי אבא צעיר וקבלת ההחלטות שלי הושפעה מעובדה זו".

במרוצת השנים נולדו לחגי ורגינה חמישה ילדים גיא (30) נדב (28) ערן (24) שי (21) ובת הזקונים מאיה, ילדה עם צרכים מיוחדים "מאיה נולדה ב-1999 ואז נאלצנו לחשב מסלול מחדש. ברמה המקצועית עזבתי את נוער סמים, כדי להיות יותר בבית וסייעתי להקים את ביה"ס למודיעין בחולון ע"ש יעקב פלג. הייתי שם 3 שנים שבהן בנינו מערכי לימוד לאנשי המודיעין של משטרת ישראל".

בתום שלוש שנים ואחרי שהמשפחה התייצבה ונכנסה למסלול חיים מסוים, זכר לו המפכ"ל דאז, יהודה וילק, חסד נעורים. "יהודה היה מפקד המחוז בזמן שהייתי קצין נוער סמים. הוא ביקש ממני לחזור לתפקיד קב"ט מחוז תל אביב, שתפקידו המרכזי הוא לדאוג לאמינותם של שוטרים, מניעת הדלפות מחקירות לתקשורת, מניעת הוצאת מידע מסווג מהמשטרה החוצה, בנוסף הייתי אחראי על מעגלי האבטחה בעת הבנייה של מטה מחוז ת"א החדש ברחוב סלמה".

האזנות סתר לגואל רצון

4 שנים שירת כהן בתפקיד הזה ולאחר מכן חזר לימ"ר, יחידת האם שלו, והפך להיות ראש מחלקת האזנות סתר של מחוז ת"א שבין היתר היה אחראי על כל פרשיית גואל רצון, פרשיות רצח ואלימות מהקשות ביותר שהיו בת"א באותן שנים.

 "הפרשייה שהכי זכורה לי היא גניבה של ספרי תורה מבתי כנסת על ידי כנופיות ערביות ומכירתם לגורמים חרדים בידיעה שהספרים גנובים" הוא נזכר. "שם בעצם הכתה בי העובדה כי אין שום ערכים והכל זה בצע כסף".

אחרי 4 שנים נוספות ומספר עצום של פרשיות מפוענחות, עבר בהשאלה לרשות להגנת עדים. הייתה זו שנת 2010 והרשות הייתה עוד בחיתוליה, כהן היה שם האותוריטה בנושאים המשטרתיים. במהלך עבודתו ליווה מטעם הרשות את העבריין טל קורקוס מב"ש (שהיה מספר 2 בארגון של יניב זגורי), את אשתו דבורה והילדים. "טסתי איתם לאירופה מטעם הרשות להגנת עדים ועזרתי להם להתמקם ולהתאקלם. אחרי חודש חזרתי לארץ וזמן קצר לאחר מכן כבר עזבתי את הרשות להגנת עדים". כשנה וחצי לאחר מכן החליטו בני משפחת קורקוס לעזוב את התכנית להגנת עדים ולשוב ארצה, מה שעלה להם בחייהם. למרות שהתגרשו וקורקוס אף ריצה מאסר בפועל בשל עבירות אלימות כלפי אשתו, נרצחה דבורה מול עיני ילדיה בבאר שבע ולאחר כשנה וחצי נרצח גם טל באשקלון, כשלרכבו הוצמד מטען חבלה.

אתה חושב שאם היית ממשיך ברשות, משפחת קורקוס הייתה נשארת בתכנית להגנת עדים?

"אני לא יכול להגיד בוודאות שהם לא היו עוזבים, בעיקר כי טל כל הזמן העלה את הדרישות הכספיות שלו. אבל ייתכן ואני כן הייתי מתמודד עם זה בצורה שונה ופועל אחרת". אומר כהן.

איך הרגשת עם המוות של דבורה וטל?

"כאב לי עליהם, בעיקר משום שהם כבר היו עם רגל וחצי בחוץ. אם הם היו מורידים פרופיל ונשארים עוד באותה מדינה אליה הם נשלחו, ככל הנראה הם היו היום במקום אחר לגמרי. העבודה הצמודה שלי איתם גרמה לי גם להיחשף לצדדים אחרים שלהם, צדדים יותר חיוביים מאשר מתוארים בתקשורת, אבל אחד הכללים הבסיסיים בהפעלת עדים וסוכנים זה לא להיות מעורבים רגשית".

אתה בקשר עם המשפחה? הילדים?

"בזמנו הייתי בקשר עם הוריו של טל. עברנו חוויות משותפות והיה לנו אינטרס משותף שטל ודבורה יצליחו להגיע ליעדים שסומנו להם ואבא של טל היה חלק מהתהליך. לאחר שטל נרצח הוריו, אבי ודליה לקחו על עתמם את גידול ארבעת היתומים".

במסגרת התכנית "שטח הפקר" ששודרה ב"כאן 11" לפני כארבעה חודשים, נערך תחקיר על פרשת טל קורקוס, תחקיר בו לקח חלק גם חגי כהן, שהסכים להתראיין ולשתף פעולה. ביחד עם העיתונאית רוני זינגר נסעו לפגוש את הוריו של קורקוס בביתם שבדרום, לאחר 7 שנים בהן הקשר נותק. המפגש המרגש לא הותיר עין אחת יבשה, וזאת למרות שחגי ביקש שלא לפגוש את הילדים עצמם, כדי לא להקשות עליהם.

נקודת המפנה

אחרי שעזב את הרשות הקים דסק מודיעין מיוחד שחיבר מספר גורמים, שאינם קשורים למשטרת ישראל, לתוך העשייה המשטרתית המודיעינית, אך היה זה תפקידו האחרון בארגון. "עשיתי הכל במשטרת ישראל. היה לי שירות מדהים ולא הייתי משנה כלום, אבל מיציתי כשהבנתי שיותר חשוב לי להיות בבית מאשר בעבודה".

לפני הפרישה למד כהן ייעוץ זוגי והכוונת הורים במכללת תל-חי ועם פרישתו הצטרף לאשתו רגינה בניהול הגן המשפחתי המצליח, כאחראי על האדמיניסטרציה וביטחון הילדים. במקביל החליט סוף-סוף לממש את האהבה שלו לצילום ולצד הצילומים ל'יבניתון' הקים עסק לצילום אירועים ואף 'סיפח' לעצמו את השם חסדאי.

"השם חסדאי זה השם של סבא שלי", הוא מסביר. "בהתחלה כשנולדתי זה היה אמור להיות השם הראשון שלי, והסיפורים מספרים שהיו לא מעט ויכוחים בקשר לשם. בסופו של דבר הוחלט על חגי, אך מכיוון שלא פעם בהוויה המודיעינית הייתי צריך להשתמש בשם אחר, בחרתי להשתמש ב'חסדאי' שעם השנים הפך לחלק בלתי נפרד מהשם שלי".

במבט לאחור, אתה שלם עם ההחלטה לעשות כזה שינוי דרסטי?

"שלם ב-100%. את כל ההחלטות אני מקבל בעצמי, אני קובע ולא חייב דין וחשבון לאף אחד. ברוך ה' יש עבודה בשפע, אני קם כל בוקר עם חיוך וכיף לי".