"אני מתחננת רק לסימן קטן ממנה"
12.05.18 / 11:17
מצבה של נופית בן דוד, שנפצעה לפני כשבועיים בתאונת דרכים, ממשיך להיות קשה. היא מאושפזת בטיפול נמרץ, מונשמת וכעת מחכים הרופאים שהיא תתעורר. אמה נורית: "היא מתעוררת מידי פעם, לזמן קצר בלבד, ואז שוקעת שוב בשינה עמוקה. אני יודעת שיש רגעים שבהם היא שומעת אותנו ומבינה, אני רואה את זה במבט שלה, אבל זה לשניות בודדות בלבד"
כבר קרוב לשבועיים שנופית בן דוד מאושפזת בטיפול נמרץ בבית החולים 'בלינסון' בפתח תקווה, בעקבות תאונת הדרכים הקשה שבה היא הייתה מעורבת. במשך כל הימים והלילות הללו אמה נורית לא עוזבת אותה אף לא לרגע. היא ישנה בבית החולים, נכנסת לנופית בכל רגע שהצוות הרפואי מאפשר זאת וכשלא ניתן להיכנס היא צופה בכל תנועה שלה מהחלון. "יש לי פה חדר ואני בבית החולים 24/7, צמודה אליה. בשעות הביקור אני נכנסת, מלטפת אותה ומדברת אליה. אני מזכירה לה דברים שעשינו ביחד, מספרת לה על האחים שלה ואיך עבר היום שלי. סתם, שיחה יומיומית כזאת, כמו שהיינו מנהלות אלפי פעמים בבית כשהיא ישבה לידי במטבח. כשלא נותנים לי להיכנס אני מבקשת שייפתחו את התריס שבחלון של החדר שלה, יושבת וצופה בה מבחוץ" אומרת נורית. "אני אומרת לה שכולם מתגעגעים אליה ודואגים לה, משתדלת לא להישבר ולהיות חזקה. הרופאים אמרו שזה חשוב".
נופית היא הבת הקטנה במשפחה ויש לה עד שתי אחיות גדולות ואח. "גם האחים שלה מאוד דואגים לה ונמצאים פה רוב היום. הבת הגדולה שלי בהריון מתקדם וצריכה ללדת בכל רגע, היא הייתה אצל נופית פעמיים ואפילו הרופאים המליצו לה שלא לבוא, אז היא קרועה. כולנו קרועים, זאת סיטואציה מאוד קשה ומתסכלת".
התאונה שבה הייתה מעורבת נופית ארעה ביום שבת לפני שבועיים. היא חזרה לחופשת סוף שבוע מהצבא ונסעה עם חברים לבקר חבר אחר מחוץ לעיר. "זה היה בשתיים וחצי בצהריים, יום שבת רגיל ושקט ושום דבר לא הכין אותי לנורא מכל" מספרת נורית. "אני עדיין לא יודעת מה קרה שם בדיוק. נופית הייתה עם אחיין שלי, שנהג ברכב, ועוד שני חברים. הם הגיעו לצומת והתכוונו לפנות ואז הגיע רכב ונכנס בהם בדיוק בצד שבו ישבה נופית. הילדה שלי ספגה את כל הפגיעה, כולם יצאו מהתאונה הזאת עם שריטות קלות בלבד ושחוררו הביתה אחרי שלוש שעות בבית החולים".
איך הודיעו לך על התאונה?
"עשרים דקות אחרי שהיא יצאה מהבית אחיין שלי התקשר ואמר שהם עברו תאונה ושנופית נפגעה קשה. נסענו לבית חולים 'קפלן', לשם העבירו אותה מיד אחרי התאונה. נסעתי עם אחי לבית החולים, כל הדרך בכיתי וצעקתי. ביקשתי מאלוהים שאתעורר מהחלום הזה. הוא אמר לי שהמצב שלה קשה, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה".
על מה חושבים בדרך?
"לא ממש חושבים. ציפיתי לראות חבלות, אולי פגיעה קשה ביד או ברגל, אבל לא ציפיתי לראות את הבת שלי מחוסרת הכרה, מונשמת, מחוברת לצינורות ומכוסה בדם. זה היה איום ונורא, מראה שאני מנסה לא להיזכר בו. אין לי מילים לתאר מה מרגישה אמא כשהיא רואה את הבת שלה במצב כזה".
בבית החולים עברה נופית סדרה של בדיקות וכשהתברר שהיא סובלת מפגיעת ראש קשה פינו אותה באמבולנס טיפול נמרץ לבית החולים 'בלינסון'. "נכון לעכשיו היא מונשמת ולא מורדמת, אבל היא לא מתעוררת. בנוסף היה לה קרע בטחול, אז הפסיקו את הפעילות שלו, שברים באגן ודלקת ריאות".
מה אומרים לך?
"אין להם תשובות לתת לנו בשלב זה. הפגיעה המשמעותית וזאת שהכי חוששים ממנה זו פגיעת הראש, לכל שאר הדברים לא מתייחסים נכון לעכשיו. היא מקבלת טיפול תרופתי והרופאים מחכים שהיא תתעורר. רק אחרי זה אפשר יהיה לדעת מה חומרת הפגיעה ואיך ממשיכים לטפל מכאן, כרגע אין להם אינדיקציה בכלל".
היא מגיבה באיזושהי דרך?
"היא מזיזה קצת את היד ואת האישונים, אבל הרופאים אומרים שאין לזה משמעות והם מצפים להרבה יותר. היא מתעוררת מידי פעם, לזמן קצר בלבד, ואז שוקעת שוב בשינה עמוקה. אני יודעת שיש רגעים שבהם היא שומעת אותנו ומבינה, אני רואה את זה במבט שלה, אבל זה לשניות בודדות בלבד".
רק לפני כחודש התגייסה נופית לצה"ל והחלה טירונות בבסיס מחווה אלון. ארבעה ימים אחרי התאונה התקיים טקס סיום הטירונות, אליו היא לא הגיעה. "נופית לא רצתה להתגייס בהתחלה, אנחנו ניסינו לשכנע אותה בכל דרך אפשרית ובסוף היא התגייסה. בהתחלה היה לה קשה והיא בכתה הרבה, אבל אחרי כמה ימים כבר הסתגלה והייתה מאושרת. היא הכירה חברות חדשות וכולן התחברו מאוד יפה והיה לה כיף. היא שמחה על הצעד הזה ועל ההחלטה להתגייס וכל הזמן אמרה לי 'אמא, אתם תהיו גאים'. אמרתי לה שאנחנו כבר גאים, שתמיד היינו גאים בה. היא כל כך חיכתה לטקס הסיום, אבל אז קרה מה שקרה" אומרת נורית. "תמיד פחדתי שמשהו כזה עלול לקרות, הזהרתי אותה מהכבישים, אבל יש דברים שלא תלויים בנו. אני עדיין לא מעכלת שזה קרה לנו, פועלת על אוטומט. היא כל כך חסרה לי, החיבוק החם שלה, המילים שלה. כל ערב לפני השינה היינו עושות שיחת וידאו ואומרות לילה טוב. קשה לראות את הילדה שלי ככה שוכבת ולא מגיבה. בכל יום ובכל דקה אני מתחננת לקבל ממנה רק סימן קטן".
איזו ילדה היא?
"ילדה מדהימה, שאוהבת לצחוק ותמיד מוקפת בחברים. היא דעתנית מאוד והולכת עם האמת שלה עד הסוף, לוחמת צדק. תמיד תעזור לכולם בכל מה שרק ניתן, בוגרת, שמהווה אוזן קשבת ותמיד תיתן עצה טובה וחכמה גם לאנשים שהם הרבה יותר גדולים ממנה. יש לה המון תכניות ושאיפות לעתיד, כך הרבה דברים לממש. יש לפניה עוד חיים שלמים. אני מחכה שהיא תתעורר ואוכל לשמוע אותה אומרת לי 'אימוש, התגעגעתי אלייך'".
