דמוקרטיה עכשיו

בשנים האחרונות עולה יותר ויותר למודעות חינוך קצת אחר, שונה ממה שהכרנו עד כה. לא עוד שבלונה שמציבה 40 ילדים בכיתה ומלמדת את כולם באותו אופן ואת אותו החומר. חינוך אחר, אינדיבידואלי, המותאם לכל ילד באופן אישי וכזה שנועד לאתר את החוזקות הספציפיות והייחודיות רק לו, לטפח ולפתח אותן. יש מגוון שיטות שונות ומשונות, חלקן הגיעו כבר אל הגנים ובתי הספר ברחבי הארץ, אחרות משולבות במסגרות בלתי פורמליות או מאומצות כדרכי חינוך במסגרת הביתית.

יש מי שמצקצק בלשונו על כך שהעיר לא מספקת אלטרנטיבות חינוכיות אחרות, בלית ברירה רושם את ילדיו למה שיש וממשיך הלאה. ויש מי שמאמין בשינוי, מרים את הכפפה ומחליט להפוך חלום למציאות. כאלה הם גל ורווית חנה, שמהרגע שבו נכנסה ביתם הבכורה לבית הספר הממלכתי, הבינו שהם רוצים קצת אחרת. אליהם הצטרפו במהלך השנה האחרונה הורים נוספים וביניהם גם לילך זיגל ועדי קפרא וביחד הם החלו לרקום את החלום.

אם הכל ימשיך להתנהל כמתוכנן אז כבר בספטמבר שנה הבאה ייפתח ביבנה בית הספר הדמוקרטי הראשון. "כבר בימים אלה אנחנו מגייסים יועץ לטובת התהליך ונקים צוות עבודה. ביחד נאפיין את בית הספר ואת הצרכים שלו ונגייס מנהל. המבנה הפיזי אמור לצאת למכרז כבר בתקופה הקרובה ובית הספר יהיה ממקום בשכונה החדשה. בעוד מספר חודשים כבר נפתח את ההרשמה" אומר גל. "הדברים קורמים עור וגידים ומתקדמים בצורה מאוד מהירה. זכינו, אבל כל זה בזכות העובדה שהיינו מאוד אקטיביים, למדנו וחקרנו וידענו לתת תשובות גם לשאלות הכי קשות, מה שגרם לדברים להסתדר בדיוק כפי שרצינו".

חנה (35), יליד ותושב יבנה, הוא אב לארבעה, מיה (8) בעז (5.5) אבנר (3) וישי (שנה). בשנה האחרונה הוא עובד כיועץ של מנכ"ל משרד התיירות, אמיר הלוי. "הוא המנכ"ל הוותיק ביותר במשרדי הממשלה וזו כבר השנה השישית שלו. הוא הוביל מהלכים מאוד משמעותיים, יחד עם שר התיירות, והיום משרד התיירות כבר לא קטן ואזוטרי, כפי שהיה בעבר". קודם לכן עבד במשך שנתיים במשרד ראש הממשלה, בלשכה של המשנה למנכ"ל וניהל פרויקטים לאומיים בכל מה שקשור להיבטים הטכנולוגיים של תחבורה חכמה והוביל תכניות רחבות היקף בתחום רשות התקשוב ואת פרויקט 'ישראל דיגיטלית'. "אלה מהפכות מאטד משמעותיות, שהכניסו את כל העולם הממשלתי לדיגיטל. היום חלק ניכר משירותי הממשלה נמצאים עבור האזרח במחשב ואנחנו מהמובילים בתחום הזה בעולם" הוא מסביר. בנוסף היה אחראי על פרויקטים שנועדו להביא את האנשים הטובים ביותר לשירות הציבורי. "יש לשירות הציבורי תדמית אפרורית ופחות סקסית, ואנשים מעדיפים ללכת לתחום ההיי-טק. לנו היה ברט שאנחנו צריכים להביא את האנשים הללו אלינו ולכן נבנו תכניות ממשלתיות, שנועדו להזרים הון אנושי איכותי לשירות הציבורי". אחת מהתכניות הללו עליהן מדבר חנה היא צוערים בשירות המדינה, והוא עצמו בוגר התכנית. מעבר לזה הוא בוגר תואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר, תואר ראשון  נוסף במינהל עסקים בבר אילן ותואר שני במדיניות ציבורית של האוניברסיטה העברית. ביתו הבכורה מיה, החלה השנה את לימודיה בכיתה ג' בבית הספר רמות ויצמן בעיר. "הוא בית ספר מצוין ואין לי ביקורת עליו. סך הכל החוויה של מיה ושלנו היא מאוד חיובית. אני עצמי יוצא מערכת החינוך ה'רגילה', נגדיר אותה ככה, ואף פעם לא היה לי שום דבר נגדה".

אבל?    

"אבל איפשהו בשנה האחרונה הבנו, רווית ואני, שאנחנו רוצים משהו קצת שונה, אחר וטוב יותר עבור הילדים שלנו. הבנו שמערכת החינוך הרגילה נותנת מענה חלקי בלבד, מעט מידי ממה שאנחנו חושבים שהיא צריכה לתת. הכול השתנה, הילדים היום אחרים והצרכים שלהם השתנו וצריך להתאים את מערכת החינוך לכך. אפילו הכיתות היום עדיין נראות כמו פעם וכמובן ששיטות החינוך נשארו אותו דבר. בנוסף לטעמנו משתמשים פחות מידי בטכנולוגיה כדי להעביר תכנים. משרד החינוך גם הוא מבין את זה ומתחיל לעשות צעדים, אבל הוא כמו ספינה מאוד גדולה שקשה לה לנוע במסלולים אחרים וייקח לה עוד זמן. אז יש ספינות קטנות שיוצאות ומתחילות לגשש עבורה ולכוון אותה. אנחנו רוצים להיות אחת מהספינות החלוציות הללו שמגששות. אנחנו לא יכולים להישאר באזור הנוחות שלנו שבינתיים כל הסקרים מראים על הידרדרותה של מערכת החינוך. הבנו שכדי שדברים יתחילו להשתנות צריכה לבוא דרישה מלמטה, מאתנו ההורים. אז אני יכול לשבת ולקטר וכלום לא ישתנה. מצד שני, אפשר לקחת צד אקטיבי ולראות מה ניתן לעשות כדי לשנות ולשפר".

אז מה עשיתם? 

"קודם כל התחלנו לדבר עם הורים, רק במשפחה הקרובה שלנו יש כ-20 ילדים שנמצאים, וכולנו הגענו למסקנה שמה שיש הוא טוב, אבל אפשר טוב יותר. התחלנו ללמוד ולבחון שיטות. זה התחיל  ברמה הטכנולוגית, כדי לבדוק איך מכניסים טכנולוגיה לבתי הספר. ואז ראינו שאנחנו יוצרים, למעשה, מעין תלאים למערכת הקיימת. אז עלינו דרגה אחת למעלה ובחנו שיטות לימוד שונות, דמוקרטיות ומונטסוריות ושיטות חלופיות כאלה ואחרות שמופעלות כבר בבתי הספר השונים ברחבי הארץ. ואז אמרנו שאנחנו 'ושברים את הכלים', במירכאות, ומנסים לייצר כאן בית ספר שהוא סיירת, שיעניק לילדים משהו אחר ויגשים את התפיסות שלנו".

מה הן התפיסות שלכם?

"מה שקורה בחינוך הדמוקרטי הוא שלקחו את כל הקונספציה של איך אנחנו עושים חינוך וטלטלו את הספינה הזאת. קראו תיגר על זה שהתלמידים מגיעים בשמונה בבוקר לכיתה ויושבים חמש או שש שעות ומקשיבים למורה. היום התלמידים שלנו יכולים להשיג מידע לבד, הם מוצפים במידע, ולכן התפקיד של המורה משתנה. אני רוצה שהמורה ייתן לילדים שלנו את הכלים ויכשיר אותם לחיים

והחינוך הדמוקרטי נותן לזה מענה?

"בית הספר הדמוקרטי מתכתב עם כל הנחות העבודה הבסיסיות שלנו. שמים את התלמיד במרכז והמערכת נבנית סביבו ומתאימה את עצמו אליו. אתה לא יכול לגעת בכל תלמיד בצורה זהה, כי לכל אחד הצרכים שלו, היכולות שלו ותחומי עניין משלו. החינוך הדמוקרטי נותן מענה אישי לצרכים הללו, כדי שבסופו של דבר כל אחד מהתלמידים יגיע הכי רחוק שהוא מסוגל".

ואיך זה בא לידי ביטוי בפועל?

"ראשית במגוון שיטות לימוד שונות וחדשניות, ששמות את התלמיד במרכז ונותנות לו את זכות הבחירה. הטכנולוגיה מהווה את מקורות המידע והמורה הוא רק מתווך, מנחה ומשתף את התלמידים בתהליך החשיבה. למשל, התלמיד בוחר באיזו דרך הוא רוצה ללמוד ביולוגיה ועל איזה חלק בגוף. אחר כך כל אחד מהתלמידים מקבל אחריות ומעביר את המידע שלמד לתלמיד שלמד על חלק אחר, ככה אנחנו מפתחים אצלם גם את תחושת האחריות כי הם יודעים שיהיה עליהם להסביר את מה שלמדו לעוד חברים. זאת רק דוגמה, אבל המטרה היא שהם יהיו שותפים וירגישו שהם משמעותיים בקבלת ההחלטות, שמקשיבים לתובנות שיש להם ולהשגות. הילדים של היום הם עם ראש על הכתפיים, בהחלט אפשר לתת להם לקבל החלטות לבד בהתאם למה שהם רואים לנכון. אנחנו מדברים על מתן חופש בחירה וחירות. כך, למשל, אם ילד מחליט שלא נכון לו להיכנס לכיתה כרגע והוא מעדיף לשחק בחצר, יש לו את האפשרות הזאת כי סומכים עליו. הפרמטר השלישי הוא המעורבות בקהילה, תרומה וסיוע במגוון התחומים. אם שעה או שעתיים ביום הם לא ישבו בכיתות, אלא יתנדבו בבית אבות סמוך או ילוו ילדים עם צרכים מיוחדים, נרוויח הרבה יותר".

זה התחיל בגל ורווית, אך מהר מאוד הצטרפו אל השניים הורים נוספים. מפגש החשיפה הראשון התקיים בחודש מרץ האחרון בבית משפחת זיגל בעיר והגיעו אליו כשישים משפחות. "אתה מעביר להן את המסרים ותוך כדי עולות הרבה סוגיות ושאלות אינטליגנטיות שמאתגרות אותך וזה פתח פתח למפגש נוסף. בין לבין הקמנו קבוצת פייסבוק, בה מעלים שאלות ותובנות לגבי התהליך" אומר גל.

כבר בתחילת הדרך היה להם ברור שזה לא הולך להיות בית ספר פרטי, אלא ממלכתי שיערב גם את הרשות המקומית. "אני לא מאמין בחינוך פרטי. אני בתור משרת ציבור מאמין בשירות ציבורי ונגיש לכולם. לא רצינו שזה יהיה בית ספר שיעלה 4,000 שקלים בחודש, שיהפוך לאליטיסטי ולכזה שרבים בכלל לא יכולים להרשות לעצמם ללמוד בו. לא לשם כך התכנסנו". לפני מספר חודשים הם גם נפגשו עם ראש העיר צבי גוב ארי. לפגישה הזאת הגיעו ההורים מוכנים, לאחר שעשו שיעורי בית והכני מראש את התשובות לכל השאלות והביאו איתם גם רשימה של כמאה משפחות שמעוניינות בהקמת בית הספר.

מה הייתה תגובתו?

"הוא הכיר את הקונספט והיו כבר ניסיונות בעבר להוביל מהלך כזה, אבל זה לא הגיע לכדי מימוש. לדעתי הסיבה לכך היא בגלל שלא הייתה קהילה שדחפה והציגה את הביקוש העצום שיש לדבר הזה. אנחנו הגענו מוכנים וזכינו למענה משביע רצון. הוא העלה עוד מספר סוגיות ושלח אותנו לשיעורי בית נוספים. נפגשנו לאחר מכן שוב וקיבלנו אור ירוק. לפני החגים ערכנו מפגש חשיפה עם ראש העיר, אליו הגיעו למעלה מ 120 משפחות".

ההורים הקימו עמותה שתלווה את התהליך מול הראשות ותהיה מעורבת בכל התהליכים. "גם כשיקום בית הספר העמותה תיקח חלק בהרכבת הפרויקטים העתידיים ובתכנון הפיזי של המרחב הלימודי. התעקשנו על כך שאנחנו חייבים גם לווי מקצועי, שיידע לתת מענה לצרכים של התלמידים וההורים. בתוך כל זה צריך גם לגייס צוות מורים מדהים, שיידע להוביל את התהליך הזה בתוך כל המורכבות שלו".

כשיצאתם לדרך הייתם אופטימיים?

"אנחנו האמנו לכל אורך הדרך. כמובן שהיו כאלה שהביעו ציניות ואמרו שלא נצליח. היום, על פניו, כל הסימנים בשטח מראים שאנחנו בכיוון הנכון. עשינו הכל נכון ומסודר והצלחנו לעמוד בלוח זמנים קצר. אפשר ללמוד מזה את הכוח שיש ליוזמה של קהילה שמחליטה להרים את הכפפה ולעשות משהו מעבר ללקטר ולהביע חוסר שביעות רצון וביקורת".

אז איך יראה בית הספר הדמוקרטי הראשון ביבנה?

"אני רוצה לקוות שתוך שנה הוא יהווה סוג של אינטגרטור לתהליכים חברתיים וקהילתיים רחבים ושהתלמידים יכירו את החברה שהם חיים בה ויפעלו למענה ולטובתה. משהו הרבה מעבר ללמידה, אלא הכרה של הפסיפס האנושי של החברה הישראלית. אני רוצה שהם יהפכו לאזרחים טובים יותר, שיעזרו לייצר חברה שוויונית ואכפתית ולא יסתכלו על שורת הרווח שלהם. זו סוג של אוטופיה, אבל זה החזון, לשם אנחנו מכוונים וזאת המטרה ששמנו לנגד עינינו".