פרשת השבוע פרשת "ניצבים"

עם ישראל נקרא בשם  "עם סגולה". שמעתי פעם מישהו שמסביר, שפשוט אנחנו אוהבים הרבה סגולות – חמסות, חוטים אדומים, קמיעות וכדומה.

האמת היא, שהביטוי הזה מופיע בפרשה שעברה. משה רבינו משבח את עם ישראל ומדבר על הקשר שלהם עם הקב"ה, ואז הוא אומר "וה' האמירך להיות לו לעם סגולה". הביטוי הזה מופיע גם בפרשת יתרו, ושם רש"י מגלה לנו את הסוד שלא ידענו עד היום: "סגולה" זה אוצר אהוב שהמלכים נוהגים לגנוז אותו עמוק בכספת הסודית שלהם.

אנחנו, עם ישראל, עם סגולה, כלומר שאנחנו אותם אבנים טובות שה' גונז בכספת שלו.

רגע, אתם שואלים, אם מדובר באבן יפה כל כך – למה לגנוז אותה בכספת? אם כבר, עדיף לשבצה בכתר המלך, כדי שיפאר את המלך; או אולי לשים אותה בארמון המלך, כדי להעצים את הממלכה; אולי אפשר פשוט למכור אותה במחיר אסטרונומי, ובכסף לקנות כלי נשק או אמצעים אחרים לטובת הממלכה.

מה מרוויח המלך מאבן יקרה שאף אחד לא רואה אותה, אף אחד לא משתמש בה, אף אחד לא נהנה ממנה. היא רק גנוזה באוצר המלך?

ותחשבו על כך שבעצם מדובר עלינו. ריבונו של עולם, למה אתה גונז אותנו בכספת?

יש כאן תובנה מעמיקה ביותר, חשובה מאוד עבורנו כיהודים. כאשר הקב"ה אומר שאנחנו "עם סגולה", הוא מעניק לנו את המחמאה הטובה ביותר שיכולה להיות, ובעצם מתחייב שהוא יאהב אותנו בכל מצב ובכל מקרה, ולא משנה מה נעשה.

הרעיון הוא פשוט. כל חפץ בעולם, זכות הקיום שלו היא התועלת שהוא מביא. לדוגמה, המזגן מקרר (או מחמם) וזו זכות הקיום שלו. אם המזגן יפסיק לקרר, מקומו יהיה , בפח האשפה. אין לו זכות קיום.

אותו דבר באבנים טובות . אבן  רגילה, זכות הקיום שלה היא אך ורק התועלת שהיא נותנת. זה יכול להיות היופי שהיא מעניקה, העוצמה שהיא משדרת, השווי הכספי שלה. לכן בדרך כלל, אם האבן הטובה  לא מעניקה שום תועלת – היא לא שווה כלום, היא אינה שימושית.

אבל ישנה אבן  יוקרתית במיוחד, נדירה במיוחד, שאין כמותה בכל העולם, החשיבות שלה אינה התועלת שהיא מביאה, אלא עצם קיומה. עצם העובדה שהמלך מחזיק באבן, גם אם אינו משתמש בה ואין איש רואה אותה, זו החשיבות של האבן. זה סוג האוצר שנקרא "סגולה".

עם ישראל נמשל לאבן זו, עם סגולה. אפשר היה לחשוב שזכות הקיום של יהודי זה המעשים שהוא עושה, הדברים שהוא אומר, המצוות שהוא מקיים. בלי זה אין לו זכות קיום. כמו המזגן שמפסיק לקרר.

אומר לנו הקב"ה: אני אוהב אתכם בלי תנאים! אתם עם סגולה, והאהבה שלי אליכם היא בזכות עצם קיומכם, עוד לפני שעשיתם את המעשה הראשון. וכמו שהקב"ה אומר "בין כך ובין כך –בניי הם, להחליפם באומה אחרת אי אפשר". כלומר, בין אם הם מתנהגים כראוי ובין אם לא, האהבה שלי אליהם היא בלי תנאים. לא בגלל התועלת שהם מביאים, אלא בגלל עצם הקיום שלהם.

זה מלמד אותנו איך להתייחס ליהודי. לא לשפוט אותו לפי צבע הכיפה שלו, לא לשפוט אותו לפי כיסוי הראש שיש או שאין  לו– לפני הכול ואחרי הכול לזכור שהוא יהודי, עם סגולה, יהלום יקר שהמלך אוהב בלי תנאים.

זהו הדבר המאחד והמחבר אותנו , בכל מקום שאנו נמצאים ובכל דרך שאנו מתנהגים. חישבו  על כך בפעם הבאה שאתם פוגשים יהודי. שיהיה לכולנו שבת שלום ושנה טובה ומתוקה!