אומרים שזו שגעת

"זה תחום שמאוד קשה בו בארץ כי אין מודעות אליו. וכשאין מודעות אז אין קהל, אין תמיכה או רצון להשקיע בך כספונסר", אומר השבוע אלוף ישראל הטרי בראלי רייד, מור מגידיש בן 24.

לפני שננפח את החזה בגאווה על האלוף ממחוזותינו, נסביר מה זה ראלי רייד. מדובר בספורט מוטורי לכל דבר בו מתחרים בעיקר ג'יפים, אופנועים וטרקטורונים במרוצי שטח. חשוב להדגיש כי כלי הרכב המתחרים מחויבים לעבור הכשרה, בדיקות ולשאת בתקנים מיוחדים כדי להשתתף בחגיגה. 

מגידיש עצמו מתחרה בקטגוריית RZR השייכת לטרקטורונים ונחשבת לפופולארית ביותר בישראל. "כאן הקטגוריה הזו אמנם חזקה, אבל יחסית לעולם זה על הפנים. בכלל בספורט מוטורי יחסית לעולם אנחנו על הפנים. זה תחום שהולך ומתעורר כאן רק עכשיו".

למה אנחנו על הפנים?

"בחו"ל זה הרבה יותר מוכר, יש יותר מודעות מבחינת קהל. כאן לאנשים אין מודעות. אנחנו עושים כמה שיותר רעש כדי לחשוף את הענף, אם זה בפייסבוק ובאינטרנט בכלל. הנה, היום הייתה כתבה באתר ONE על התחום".

פתאום נעלמה הדרך

משחר ילדותו זוכר עצמו מגידיש, תושב מושב בן זכאי, בסצנת הטרקטורונים. "זה משהו שכולם במושב עושים, כולם מכירים ויודעים מה זה. תמיד יש לחבר או לדוד טרקטורון שאפשר לרכב עליו. נהגתי ממש בכל הזדמנות, ואמרו לי כמה פעמים שאני נוהג ממש טוב ולכן חשבתי להתחרות. הבעיה הייתה שהתחרויות תמיד בשבת ואני לא נוהג בשבת, עד שבשנת 2010 אנשים ראו אותי נוהג וסיפרו לי על תחרות קרובה בה השתתפתי וגם ניצחתי. זה פתח לי את העיניים לגבי התחום, זה היה הרגע שבו הבנתי שאני רוצה להמשיך להתחרות, שאני רוצה עוד".

אפילו הוריו, הוא מספר, שחששו מהתחביב המסוכן, החלו אט אט לתמוך בו. "כל עוד נסעתי ככה בשטח לא היה להם איכפת אבל מתחרויות הם חששו". 

הם כבר לא חוששים יותר?

"אמא שלי עדיין מפחדת, אבל היא מבינה שאני בתוך זה, בתוך ה'שגעת'. זה לא נורמאלי, אבל לא נורמאלי טוב".

אביו, מור מספר, הוא תומך נלהב בתחרויות, על אף תאונת דרכים קשה שעבר רק לפני כשנה. "הוא נפגע בתאונה כשעמד ברמזור, אוטובוס נכנס בו. אחרי התאונה הוא היה חודש וחצי מורדם ומונשם והיום הוא נעזר במקל הליכה, אבל ברוך השם הוא איתנו וזה הכי חשוב".

איך מצליחים להתחרות כשאבא שלך נפגע קשה בתאונת דרכים?

"כשאבא שלי היה מאושפז הייתי אמור לצאת לתחרות, וממש לא היה לי ראש או חשק לזה. אבל דווקא אבא הוא שעודד ותמך שאלך ואתחרה".

אבל אסור לשכוח שזה גם מסוכן.

"אבא שלי נפגע בתאונה כשעמד ברמזור אז גם להיות בכביש זה מסוכן. אנשים נפגעים בתאונות שכאלה בכל יום. התאונה אישרה לי שזה בסדר להמשיך ולהתחרות".

ובכל זאת, ספר על איזה מקרה מפחיד שקרה לך.

"יום אחד עשיתי אימון בחולות של יבנה. נסעתי, פתאום נעלמה לי הדרך והתגלגלתי לבור של כ-6.5 מטר עומק". 

וואו.

"באמת מפחיד, אבל הייתי עם חגורת בטיחות שהיא על פי התקן של הספורט המוטורי, היא יושבת על ארבע חלקי גוף כמו גופייה ככה שלא קרה לי כלום. אבל כמובן שאמרתי 'שמע ישראל' וחשוב להגיד לעצמך 'הכל תקין' ולהמשיך הלאה. מלבד חלקים מהטרקטורון שנהרסו".

לנווט במרוקו

אם זה ענף ספורט כל כך מרגש ונפלא, מדוע אתה חושב שרמת המודעות אליו כה נמוכה אצלנו?

"תראי, אני חושב שבישראל מכירים את הספורט המוטורי, אבל לא יודעים שזה חוקי בכלל, שאפשר להתחרות. לדעתי זה חבל, כי מדובר בענף ספורט מעניין שמביא המון קהל. זה טוב לעסקים ובכלל, זה הרבה יותר חזק מכדורגל בעולם. אין מדינה בעולם שאין לה ספורט מוטורי. הסיבה שפה זה לא מוכר כי עד היום הוא לא היה חוקי ואנשים פחדו להגיע לתחרויות. לא קראו לזה 'תחרויות' אלא 'אירועים', ואנשים לא יודעים כל כך מה זה. אני מאוד מנסה למשוך אלינו קהל. יש לנו דף בפייסבוק וערוץ הספורט מגיע לסקר את התחרויות האחרונות". 

אז זה מה שנראה לך שתעשה בעתיד?

"אם אראה שהספורט המוטורי בארץ יתקדם בצורה שאני אוכל גם להכניס כסף ולא רק להוציא, אז כן. כרגע אני צריך לחפש לכל מרוץ ספונסרים, כי מדובר בהוצאה של הרבה כסף. תמיד אשאר בענף גם במצב הנוכחי, אבל מחפשים עזרה. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לחברת 'חיים לישראל בנייה ופיתוח' שתומכת ועוזרת לי והיא הספונסרית שלי".

זכית עכשיו באליפות הארץ, מה הלאה?

"לשמור על התואר. יש מרוץ במרוקו שאנחנו מתכננים לנסות להגיע אליו, אנחנו זה הנווט שלי ואני, איתו אני עושה מרוצים ארוכים שמצריכים ניווט".

מה מקבלים כשזוכים באליפות ישראל?

"בגלל שאין ספונסרים אז אין פרסים ממש, זה רק תואר והכרה. קיבלתי גם גביע".

מה החלום?

"להגיע לתחרות גדולה מאוד שנקראת 'פריז דקר' במרוקו, זו תחרות של כמה ימים. הייתי רוצה להמשיך עם זה כמה שיותר רחוק והשמיים הם מבחינתי הגבול".