עולם אחר: יומן מסע

לאחר למעלה משנתיים שכללו קמפיין בחירות אינטנסיבי ללא חופשה של ממש החלטנו רעייתי ואני לצאת לחופשה ארוכה יחסית שדורשת מאמץ, סקרנות ורצון לספוג נופים מרהיבים, תרבות אחרת ופילוסופיית חיים אחרת שעיקרה פשטות, קבלת האחר והרבה שלוות נפש. דברים שהם ההיפך הגמור מסיר הלחץ שבו שרויים התושבים במדינות המערביות המפותחות. 

לאחר בירור האפשרויות החלטנו על טיול מאורגן אינטנסיבי לוייטנאם וקמבודיה. אקדים ואומר שהייתה לנו קבוצה ומדריך שנהנינו להיות איתם ולחוות איתם את האתגרים והחוויות בטיול זה.

וייטנאם על קצה המזלג: שטחה 329,600 קמ"ר (ישראל למשל 22,072 קמ"ר)  92 מיליון תושבים, 85% מהם

בודהיסטים ו-8% נוצרים. וייטנאם היא רפובליקה סוציאליסטית, עיקר כלכלתה מבוסס על חקלאות (בעיקר אורז וקפה) וכיום יש התפתחות של תעשיות כבדות בעיקר בהאנוי עיר הבירה וכן מנוע צמיחה נוסף הנשען על התיירות, לשם כך בונים בתי מלון מפוארים ומפתחים אתרים ארכיאולוגים, מוזיאונים ונופי עד מדהימים כשהוייטנאמים יוצאים מגדרם לתת לתייר הרגשה טובה.

בהיסטוריה הקרובה של וייטנאם ניתן לציין שני אירועים משמעותיים, הקרב המכריע בו הו צי מין ואנשיו ניצחו את הצרפתים וגרשו אותם ב- 1954 ומכאן הוייטנאמים שלטו במדינה שלהם ומלחמת וייטנאם המפורסמת בין הצפון לדרום, כולל מעורבות אמריקאית, הסתיימה באפר' 1975 בניצחון הצפון. 

האיחוד בין הצפון לדרום היה בשנת 1976. מלחמה זו הותירה את וייטנאם מדממת עם פגיעה קשה בתשתיות ובכלכלת המדינה. תנאי המחייה של מרבית האוכלוסייה קשים מאד השכר הממוצע כיום עומד על כ-200 דולר לחודש, מערכות החינוך והבריאות במצב קשה מאד. לתיירים למשל מציעים לא להגיע לבתי החולים המקומיים אלא לחפש את בתי החולים בהפעלה של הסינים שם הרמה גבוהה יותר.

ועכשיו קוראים נכבדים בואו עלו יחד איתנו למטוס לטיול מרהיב ברחבי וייטנאם (לגבי קמבודיה בהזדמנות אחרת).

בטיסה ישירה עם חברת אל-על נחתנו בבנגקוק (תאילנד) ליום אחד. הסיורים בעיר זו שהיא מודרנית מאד, הריחות החיוכים וההזמנה למאסז' רגליים מכל חנות שלישית מבהירה לנו שהגענו למזרח אסיה. למחרת טסנו בטיסת המשך להאנוי בירת וייטנאם. התחושה היא שאתה נזרק לעולם אחר עם כללים אחרים, למשל התחבורה בעיר כוללת תנועת אלפי קטנועים ומכוניות שיוצרים רצף לא חדיר, הרמזורים הם המלצה בלבד ומעל הכל זכות הקדימה היא למכוניות והקטנועים. הולכי הרגל? שיסתדרו.. אגב תופעה זו נכונה לכל וייטנאם והמדהים הוא שבאלפי הק"מ שנסענו לא ראינו תאונות.(נקודה למחשבה..) 

עם בוקר הלכנו לבקר במוזוליאום של הו צי מין (האנוי)- מתקן מרשים ומושקע, שבו נמצאת גופתו החנוטה של מי שנחשב לאבי האומה הוייטנאמית. במתחם זה נמצאים בתיו של הו צי מין שהם צנועים מאד, כמעט ספרטניים. ביקור זה העלה בזיכרוני את ראש ממשלתנו בן גוריון ואורח חייו שכללו צניעות והסתפקות במועט, כמשתקף בביתו בשדה בוקר. משם נסענו לעיר נין בין, בה נמצאים צוקי קרסט אדירים ומערות שהזמן והמים חצבו בהם. שטנו בסירות למערות הללו כאשר השייטות משיטות את הסירה בכפות רגליהן! המראות היו קסומים. זה המקום לומר ולהעריך את תרומתה של האישה הוייטנאמית לפרנסת המשפחה, ראינו אותן בכל מקום החל מדוכני מזון קטנים, השטת סירות נהיגה, רוכלות בשווקים וכלה בכל מערך השירותים לתיירים, דוגמת בתי מלון ומסעדות.

משם שטנו בסירה גדולה להאלונג ביי – בו נמצאים צוקי הקרסט והאיים שדומים בצורתם לצב, כלב והמפורסם שבהם הוא אי הדומה לשני תרנגולים בקרב תרנגולים. האלונג ביי נחשב לאחד משבעת פלאי הטבע בעולם, כאן סופגים את הטבע במיטבו, מרחבים עצומים שצוירו ופוסלו על ידי הטבע במרוצת השנים. ירדנו מהסירה לסיור במערת נטיפים גדולה שהתגלתה רק לפני 20 שנה נדירה ביופייה בצורות שנוצרו ומשחקי האור והחשמל שנתנו מימד יפה ומעניין למקום. 

בערב יום השישי התכנסנו כל הישראלים לארוחת ערב, עשינו "קידוש" ושרנו שירי שבת בחברותא (הקפדנו לעשות זאת בכל ימי השישי בטיול). לאחר ארוחת הערב התארגנו לנסיעה ברכבת שנמשכה כ-12 שעות לעיר לאו קאי זו היתה חוויה "מטלטלת" - תארו לעצמכם רכבת ישנה עם קטר ישן שמתאמץ לעלות לגבהי הצפון עם פניות חדות, ירדנו מהרכבת בתחושה שזה עתה היינו במיקסר ענק...

 התלאות מהרכבת נשכחו כהרף עין לנוכח יופיין של הערים לאו קאי וסאפה,סאפה עיר קייט, הצפונית ביותר בוייטנאם, שנבנתה על ידי הצרפתים כעיר מקלט מהחום הכבד של מרכז ודרום וייטנאם. עיר יפה שמתחתיה, בעמק מואונג הואה, שוכנים בני המונג השחור ובני הדזאו האדום (על פי צבעם). ביום זה נכונו לנו מאמץ הליכה לא קל, כשלאורך כל הדרך לכפרים ולמפלים מלווה אותנו חבורה של עשרות נשים וילדים המנסה למכור לנו את מרכולתם. 

הבתים בכפרים עשויים מפח ועץ שאינם חוסמים את הקור בחורף ואת החום בקיץ, הפרנסה בעיקרה מתיירים וקצת מעיבוד בדים ורקמה וכן טחינת קמח בכלים מלפני למעלה ממאה שנה. הילדים הקטנים לוקחים חלק פעיל בפרנסת המשפחה, תנאי ההיגיינה קשים מאד, העוני וקשיי הפרנסה ניכרים מאד, התחושה שלנו מהמראות האלה קשה. הכפרים נמצאים בעמק יפהפה. לאחר סיור באזור אנו צועדים בנחת כ-5 ק"מ לטרונג –דו המשופעת בשדות אורז רבים, כדי לראות וללמוד על תהליך גידול האורז הדורש עבודת כפיים מרובה, הרבה מים ומקצוענות לא פשוטה בתחום זה. ראוי לציין שעובדי שדות האורז שעובדים משעות הבוקר עד הערב כשהם מבוססים במים מרוויחים פרוטות למחייתם. בערב עלינו חזרה על הרכבת ל-12 שעות נוספות של "כיף" לאחר מנוחת לילה אנו טסים לעיר הקיסרית הואה,(מרכז וייטנאם) זו העיר אשר שימשה את בני שושלת נגויין בעת ששלטה בוייטנאם בין השנים 1802 עד 1945 שם ראינו את שרידי הפאר של העבר, מצער לראות שהשימור כאן ממש בתחילתו. למחרת היה יום גדוש שתחילתו בחווה לגידול ירקות אורגניים משם דרך מנהרה של 6.3 ק"מ אנו חוצים את דאנאנג  להוי אן עוצרים במפעל לייצור משי מהזחל עד לתפירה הסופית בארוחת הערב מכינים לנו הפתעה אנו מגיעים לבי"ס לבישול ושם אנו מתבקשים להכין לעצמנו ארוחת ערב בסגנון מאסטר שף בניצוחה של השפית הראשית. 

הגיע הזמן לטיול על פילים - החיות הנבונות והכמעט אנושיות האלה נשאו אותנו בסבלנות ועשו לנו תעלולי השפרצת מים (מומלץ לא לאכול קודם, הטלטולים לא קלים). לאחר מנוחת לילה אנו מבקרים בבית המשוגע בהאנג נגה - פרויקט מיוחד של ארכיטקטית מיוחדת במינה, מומלץ בחום לבקר שם. לאחר נסיעה וחציית נהר הדואנג נוי בנחתת ישנה אנו מגיעים לשמורת הטבע נאם קאט טיין – אנו מסיירים בג'ונגל הוייטנאמי באור יום רגלית שם סיפרו לנו על מעללי הוייטקונג במלחמתם בדרום ובאמריקאים, מצמרר אבל בהחלט מעניין. בלילה נסיעת ספארי ברכב לראות חיות ועופות, מרגש. הלינה הייתה בתנאי שדה בבקתות עץ עם שפע של חרקים ומקלחת שמזכירה לנו סיורים בתנאי שדה בצעירותינו בארץ. התעוררנו לקולם של מיליוני ציקדות רעש מחריש אוזניים, לאחר התארגנות נסענו

להו צי מין סיטי (סייגון)- בירת הדרום, העיר הגדולה בוייטנאם. סיירנו בבנין הדואר הצרפתי וכנסיית נוטרדאם שנבנו ב-1881 על ידי הצרפתים ששלטו בוייטנאם מעל 100 שנה. ביקרנו במוזיאון המלחמה שם ראינו את זוועות המלחמה בין הצפון לדרום והאמריקאים, תמונות קשות מאד לצפייה, סייגון היא עיר יפה ומודרנית עם אפשרויות בילוי רבות. למחרת נסענו מסייגון למחילות קוצ'י - אזור המחילות המלמד על הישרדות של הוייטקונג בתקופת המלחמה.

עם בוקר שטנו בסירות לשוק הסיטונאי הצף על המקונג (קאי ראנג)- על הנהר העצום הזה - שהוא מקור חיים למספר מדינות ותחילתו בהרי ההימלאיה, עשיר באדמת סחף ומינרלים ומשמש מקור מים לחקלאות וציר תחבורה מרכזי ממש בלב הנהר יש שוק סיטונאי לסחורה חקלאית- השיטה היא שמגיעות סירות גדולות המוכרות סחורה לסירות קטנות העוגנות בתוך רחובות קטנים בכפרים השונים. מעין מכולת צפה לסחורה חקלאית. 

זהו כאן אנו נפרדים מוייטנאם ויוצאים לשייט של כ-6 שעות על נהר המקונג לקמבודיה.

קצרה היריעה מלהכיל את כל החוויות שצברנו בטיול המאתגר והמהנה הזה 4 טיסות פנים, שייט של מאות ק"מ על המקונג אלפי ק"מ באוטובוס, בתי חרושת לפנינים ועוד... יכולתי לספר לכם על המקדשים, על פילוסופיית החיים של האנשים הויאטנמים ולמה הם מחייכים ומסבירי פנים למרות הקשיים הרבים בהם חיים בתחומי הפרנסה, החינוך, הבריאות, ההיגיינה והרפואה המונעת. בכל זאת מילה על היזמות הקטנה של התושבים - בשל הצורך להתפרנס התפתחה תופעה מדהימה של אלפי דוכנים קטנים ואפילו סתם שמיכה על הרצפה בהם מנסים למכור מזון, דברי סדקית או דברים ישנים ותתפלאו - יש קונים.

לסיכום – בדרכי הביתה לישראל חשבתי לעצמי שמקומות כאלה גורמים לנו להעריך ולהתגאות במה שמדינתו הקטנה, השסועה ולמודת המלחמות על כל בעיותיה השיגה במהלך עשרות שנים ספורות. אשתף אתכם בשיר שהתנגן בראשי במהלך היומיים האחרונים בגעגועי ארצה והביתה ליבנה "שלום לך ארץ נהדרת עבדך הדל נושא לך שיר מזמור. הייתי בפריז וגם ברומא, ראיתי את שבעת פלאי תבל...אך אין כמו ארץ ישראל" ואוסיף - וכמו יבנה שלנו.

שלכם, ד"ר אהוד ויצמן

סגן ראש העיר יבנה