נפרדים מסבא ניסים
15.05.14 / 14:54
ניסים סעדה הושיט יד לעזרה ושילם על כך בחייו. בשבוע שחלף מאז התאונה הקטלנית, סיפרו בני משפחתו על האדם המיוחד שהיה, על איש משפחה למופת, אב נערץ וסבא אהוב שהיה גם חבר. יבניתון מביא לכם מעט מדברי הנכדים, לזכרו של האיש, אליו לעולם לא יפסיקו להתגעגע
מאת: אוהד צויק
ניסים סעדה עבד על מונית בלילות. הוא אמר שהכבישים פנויים יותר, אנשים רגועים יותר, בלי הטירוף של אמצע היום. בדרך כלל הוא עבד בתל אביב, שם האקשן, שם עיקר העבודה בלילות. בליל חמישי שעבר קצת לפני השעה 4:00 לפנות בוקר, סיים את המשמרת וחזר הביתה, ליבנה. מטרים ספורים לפני הירידה למחלף, הבחין ברכב תקוע בצד הכביש, כאשר אישה מנופפת לו לעזרה. ניסים, שתמיד אהב לעזור לזולת, לא חשב פעמיים ועצר. עצירה שעלתה לו בחייו. רכב חולף שעבר במקום, פגע בו ובנהגת, מזל סופר מקרית גת והרג אותם במקום.
מחקירה ראשונית עולה כי סמוך לשעה 3:30 נתקע רכב פרטי, ובו ארבעה נוסעים בצד הדרך, ככל הנראה לאחר שהתחמם, על כביש 4 ליד מחלף יבנה. מהרכב יצאו גבר ואישה כדי לטפל בתקלה. בשלב מסוים עצרה ליד המכונית מונית, שממנה ירד הנהג וניסה לסייע לרכב התקוע. אלא שאז הגיע כלי רכב שלישי מסוג מאזדה ופגע בשלושה שעמדו מאחורי המונית, פגע אנושות באישה ובנהג המונית ופצע באורח בינוני אדם נוסף. צוותי מד"א שהגיעו למקום נאלצו לקבוע את מותם של האישה ונהג המונית.
הנהג הפוגע אמר בחקירתו כי נסע אחרי משאית, שנהגה עבר לפתע לנתיב השמאלי. "לא הספקתי לעצור ופגעתי בהולכי הרגל שהיו לפניי", סיפר האיש. חוקרי המשטרה גבו את העדות מהנהג בבית החולים, ולאחר שביצעו בדיקות הם שללו את העובדה שנהג שיכור או תחת השפעת סמים.
במשטרה הותירו את הנהג להמשך טיפול בבית החולים קפלן, וביקשו ממנו להגיע לחקירה נוספת לאחר שישתחרר. עורכי דינו אלי כהן וגדי זילברשלג אמרו: "מדובר באדם נומרטיבי לחלוטין, שהינו נהג מקצועי שנוהג בדרך כלל על משאית. הוא נהג טוב, שמעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים עם נפגעים".
אבל כבד ירד על יבנה אור ליום שישי בבוקר, עת נודע דבר האסון. זעקות השבר של בני המשפחה נשמעו היטב בשכונת מגוריהם ועשרות קרובים, חברים ומכרים הגיעו כדי לתמוך ולחזק את בני המשפחה ברגעים הקשים. ניסים סעדה הותיר אחריו אישה, 3 בנות ו-8 נכדים שהיו קשורים אליו מאד. "באותו יום הם קבעו לאכול צהריים יחד", מספרת בתו איריס ששון, "אבא, ירדן בתי הבכורה וויק בני החייל, שבאותו יום סיים גיבוש יוקרתי אותו עבר בהצלחה. הארוחה נקבעה כדי לחגוג לאבא יום הולדת 68 שחלה באמצע השבוע. במקום ארוחת צהריים, הם ליוו את סבא שלהם בדרכו האחרונה".
איריס עצמה ספדה לו בבית העלמין:
אבא שלי, משוש חיי
אני יושבת על מיטתך ולא מאמינה שהיא תהיה ריקה מעתה. קולך מהדהד לי באוזן. קול מלא טוב-לב ונתינה. מלאך שלנו, חינכת אותנו לתום, ליושר, להיות הגונים והוגנים, להושיט יד לעזר, לכל מי שיבקש. תמיד אמרת 'תהיו בצד הנותן, בצד העוזר'. כי כזה היית, אדם מלא אהבה ודאגה. באבי שלי, אני אוהבת אותך כל-כך ולא מעכלת שאני צריכה להיפרד ממך. עדיין מוקדם מדי, יש לנו עוד כל-כך הרבה להיות יחד, לחוות יחד, לצחוק יחד ולחגוג יחד. אבא שלי, היית בשבילי אבא וחבר לחיים. הייתה לי הזכות להיות בתך הבכורה, זו שדואגת לך כמו שאתה דאגת, ומבשלת עבורך, רק על-מנת לראות את דמעות האושר בעיניך.
"אבא, אני מקווה שלא פגעתי בך, או הכעסתי אותך, ואם כן, אני מבקשת סליחה. אבא, אני מבטיחה לך שנשמור על אמא, שכל-כך אוהבת אותך ושתמיד דואגת לך. אוהבת לעולם ועד. תנוח על משכבך בשלום."
סבא שלי
כולם מכירים אותך בתור נהג המונית.. נהג המונית שירד לעזור.. אבל אתה לא רק זה. אתה בעלה של מלכה, אבא של איריס, לימור ואתי וסבא ל- 8 נכדים מדהימים.
זה לא נתפס שמדברים עלייך בלשון עבר.
אני מחכה שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה וזה לא קורה!!!
גיבור שלנו תשמור עלינו ותחזק אותנו מלמעלה..
אוהבת ומתגעגעת ..
ירדן ששון
סבא שלי אחד והיחיד ... סבא שלא יהיה בחיים וגם לא היה.. אין כמוך בעולם הזה תמיד היית מחבר ואוהב, שמח בשביל הנכדים שלו וגם הבנות שלו וסבתא, תמיד עזר לכולם בכל זמן שצריך לכולם לא רק לנו ... ביום שישי אני וחברה שלי קמנו משינה, סבתא שלי התקשרה לאמא שלי וסיפרה לה. אמא שלי ואני רצנו לבית של סבתא שלי וגילינו את מה שקרה! זה היה איום ונורא שהקביים של כולם נפטר ... כולם היו שבורים כל הטלוויזה באו וסיפרנו את מה שקרה ... לכל הנכדים היה חלום איתך, לי היה לקנות כלב זה היה החלום של שנינו.... לאלמוג היה שהפועל יצליחו ובגדול ... לויק היה שיצליח בתפקיד שלו בצבא לירדן היה שהיא תצליח ותקבל תפקיד גדול לשאר הנכדים ....! אני בחיים לא אשכח אותך סבא שלי. יהיה זכרך ברוך.
מל ששון.
סבא, אחי, טריפולטאי שלי, מודל לחיקוי שלי. בדיוק בחמישי בלילה שקרה האסון העירו אותנו מוקדם בסביבות שעת האסון הנורא להתחיל את הגיבוש. אחרי כמה שעות קשות היה הראיון שאלו אותי מי האיש שאתה הכי קרוב אליו חוץ מהמשפחה הגרעינית שלך עניתי יש שניים סבתא וסבא אתה . כשאבא בא לקחת אותי בבוקר ואמר לי את זה, העיניים שלי חשכו. לא האמנתי, סבא שלי זה שמתקשר אלי כל יום, מתלהב מהאוטו, זה שבא בשבת לאכול פול, זה שלידו אני מרגיש הכי בטוח בעולם, זה היחיד שקורא לי ויקו וגם לפעמים אחשלי היקר. כמה שאהבה שלנו אלייך ענקית האהבה שאתה נתת לנו פי כמה וכמה, הבן אדם הכי טוב והגון שיש זה שתמיד ייתן ויסתפק בכל דבר שיקבל. הרגיש הזה שמזיל דמעה מכל דבר ומחייך באותו מצב יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד אבל אני בחיים לא אסיים. אני כל כך אוהב אותך ואני מבטיח שאהיה חזק ואחזק את הדודות את סבתא ואת אמא.. תישאר בליבי תמיד
ויקו
הנכד, אלמוג סולומון: "סבא שלי, אוהד הפועל שלי, בבוקר יום שישי קמתי בבהלה בגלל צרחותיה של אימא, עד שהבנתי מה קרה - שהלכת לנו, העיניים שלי חשכו, ולא הפסקתי למרר בבכי. אני זוכר איך היית אתי, דיברת אתי בטלפון כל ערב על הספורט ועל הפועל. היית אתי ברגעים השמחים והקשים, הלכת אתי למשחקים של הפועל. אין לי עוד מילים להגיד. עדיין אינני מעכל שאין לי סבא יותר. אני מבטיח שאשמור ואחזק את סבתא, אימא והדודות, ואתה תשמור עלינו מלמעלה. יש לי רק דבר אחד להגיד לך, שאני אמשיך ללכת למשחקים של הפועל בבלומפילד, מה שהיית עושה אתי, ואמשיך להיות ואהד הפועל בשבילך עד המוות. אני אוהב אותך ולא אשכח אותך אף פעם."
בעלי המונית שבה נהג סעדיה, אייל ניסים, אמר: "הוא היה כמו משפחה בשבילי. סבא, אבא, איש טוב, הגון, עמוד התווך של המשפחה הלך. הוא רק רצה לעזור. כל הזמן הוא היה מאופיין בנתינה ואהבה לאישה, למשפחה והנכדים. כל הנהגים בתחנה התקשרו אליי ובכו 'איך בן אדם כמו ניסים יכול ללכת?' אין לי מילים".
