מבשלת אהבה

צילום: חסדאי כהן

סיפור חייה של טדי מיטל ארביב הוא מרתק ומעניין גם יחד. היא נולדה וגדלה ביבנה, כבת בכורה לשלושה אחים. את השם 'טדי' אגב, הוסיפה לעצמה בגיל 13, בעקבות משחק ילדות תמים עם חברה.

 בצבא שירתה כמ"כית בנות וכשהשתחררה, על מנת לחסוך לטיול הגדול החלה לעבוד כמלצרית במסעדת "דים סאם" בסמוך לדיזנגוף סנטר בתל אביב. העבודה במסעדה האסייתית חשפה אותה לטעמים המיוחדים וחיזקה את הרצון שלה לטייל במזרח הרחוק, וכך היה.

 טדי טיילה במזרח 3 שנים. היא נעה בין תאילנד ליפן, כשבין לבין היא מבקרת בהודו, וייטנאם ומדינות נוספות. היא ספגה את התרבות האסייתית ולא היה לה ספק כי זה משהו שילווה אותה לאורך כל חייה.

 כשחזרה טדי לארץ הקודש, עבדה במספר עבודות בתחום שיווק ומכירות, ובסופו של דבר חיברה את שני העולמות כאשר החליטה לשווק את כיסוני הדים סאם הצבעוניים, ולצורך כל הקימה מערך של עובדים שהתפזר במספר קניונים ברחבי הארץ.

 "פירוש השם 'דים סאם' זה נגיעות קטנות של אהבה" אומרת טדי באשר למקור המאכל המיוחד, "אין לו מקור ידוע, ניתן למצוא אותו לכל אורך דרך המשי באינסוף צורות, טעמים, צבעים ומרקמים".

ואיזו מהצורות עשתה עליה לארץ הקודש?

"מה שיש פה זה דים סאם ישראלי, הוא מותאם לחך הישראלי עם תבלון תואם".

 אז למעשה זהו מאכל מאד פשוט.

"אכן, זה מאכל רחוב עממי לגמרי, אבל יש גם מסעדות יוקרה שמתמחות בדים סאם ושם זו כבר אומנות לשמה".

 לפני קצת יותר משנה למדה טדי בישול בריא כחלק מנטורופתיה ושם הבינה כי היא רוצה לתת לחלק של הבישול עצמו מקום נכבד הרבה יותר בחיים שלה ובקריירה שלה.

 נכון להיום היא מבשלת בינתיים באירועים פרטיים (סבתא בת 90, חתונות, ימי נישואים וכו'), אבל מה שהיא אוהבת באמת זה לבשל בבתים של האנשים עצמם. "אוכל זה הלב של הבית", אומרת, "כשאני נכנסת למשפחה אני מרגישה שאני מפמפמת, מחייה, מזרימה דם חדש, מעירה את הלב שלהם והולכת".

בתור מישהי שלא למדה בישול באופן מקצועי זה די מפתיע.

"במטבח יוצא הרבה רגש, אני מבשלת עם המון לב כנראה מה שאני מביאה לאוכל הוא משהו מיוחד, משהו שאי אפשר ללמוד אותו ואולי גם אי אפשר ללמד אותו".

לאחרונה החלה טדי לעשות סדנאות, מאכלים ובישולים ובתוך כך הגתה רעיון, לעשות סדנה לפנויים ופנויות, שיוכלו להגיע, להינות, לדבר וגם להכיר.

"יש לי חבר קרוב שאני רוצה להכיר לו מישהי", מסבירה ארביב את פשר הרעיון המיוחד, "ואני זוכרת שכשיוצאים לדייט צריך להיחשף בפני הצד השני ולחשוב על מה להגיד ומה לא להגיד, וזה הרבה פעמים מונע מאנשים לצאת לדייטים".

אז אמרת שאם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד.

 "הבחור רצה להגיע לסדנה אצלי והצעתי לו כמה אופציות ואז פתאום זה קפץ לי והצעתי לו לעשות סדנה של פנויים פנויות מאחר ויש לי עוד כמה חברים פנויים שזה יכול להתאים להם. ככה אנשים ישימו בצד את הפחדים והמחסומים ויבואו נטו לשם החוויה. מה ייצא מזה הלאה, זה כבר בידיים שלהם".

אבל לא רק אהבה. השבוע התחילה טדי ללמוד טיפול בבישול. "זה יכול להיות לילדים, לטיפולים עם הפרעות, הלומי קרב ובעצם כמו טיפול באומנות או במוסיקה. זה כלי מאוד עוצמתי משום שזה בסופו של דבר נכנס אלייך לגוף".

אוכל הוא הפתרון להכל?

"לאנשים שונים יש מערכות יחסים שונות עם אוכל . צריך לזכור שדרך התקשרות הראשונה של תינוק נולד עם אימו זה באמצעות האוכל. כבר שם זה מתחיל".

 נראה כי כל מה שמעסיק אותך זה דאגה לזולת.

"כן, תמיד הייתי כזאת וגם היום האוריינטציה שלי היא טיפולית, כל הזמן בשביל האחר, לעזור, לתת. אם אני יכולה לשלב את זה עם מקור הפרנסה שלי, זה הכי טוב שיכול להיות".

מספר חודשים לאחר שהכירה את בעלה, נישאו השניים ונולדו להם שני ילדים, אך מערכת היחסים לא החזיקה מעמד וכשבנה הקטן היה בן חצי שנה בלבד, החליטה טדי לפרק את החבילה. במשך תקופה ארוכה הייתה אם חד הורית במשרה מלאה וכל דאגותיה הייתה לרווחת המשפחה המצומצמת, ללא פנאי להיכרויות זוגיות חדשות. כיום, שנתיים אחרי הגירושים היא מרגישה מוכנה לחזור לשוק "הותרתי עם שני ילדים קטנים והייתי עסוקה בהישרדות זה כל מה שעניין אותי. אולי בעקבות הסדנאות יקרה משהו גם אצלי".

כאחות הבכורה לשלושה בנים, במשך שנים גידלה וטיפלה באחיה, שאחד מהם דור אף עובד איתה בעסק ומנהל את סניף ירושלים. בצעירותה הקשר עם אימה לא היה קרוב במיוחד, אך אולי בזכות העובדה שהפכה לאמא בעצמה, גם את המעגל הזה כבר הצליחה טדי לסגור. "בשנים האחרונות לאמא יש מקום מאוד משמעותי בחיי. למרות שבילדות לא היה בנינו קשר כל כך קרוב, היום אני מתייעצת איתה כמעט על כל דבר. אין כמו אמא".