"זו לא עבודה, אלא שליחות"

דודי רומנו התחיל לשחק כדורסל בילדותו בשכונת קריית שלום בתל אביב – וכבר בגיל 15 וחצי התחיל את קריירת השיפוט שלו, כשהיה לאחד משופטי הכדורסל הצעירים ביותר בארץ. לאחר עשר שנים בליגות הנמוכות עלה בגיל 25 לליגת העל – ולאחר 5 שנים גם קיבל את התג הבינלאומי והתחיל לשפוט בחו״ל וכמובן בליגה הטובה והחזקה ביותר באירופה - היורוליג.

במשך השנים למד באוניברסיטה והוציא תואר ראשון במנהל עסקים - ולאחר כמה שנים גם תואר ראשון בחינוך גופני בתוכנית להסבת אקדמאיים. כיום הוא גם לומד לתואר שני בניהול מערכות. על אף שהכל נראה נפלא, משהו אחר בער בתוך תוכו, הרצון והחלום להיות מורה – אפילו מחנך, אדם שיתווה דרך לדור העתיד.

כיום, דודי כבר בן 42, עם קריירה אדירה מאחוריו, אותה הוא שינה ממש בשנים האחרונות, כשעבר לעולם החינוך – והפך למורה בתיכון גינסבורג. לאנשים רבים זה יראה כמו החלטה תמוהה, מה שופט בינלאומי מחפש במערכת החינוך? אבל מבחינתו של דודי, הוא עשה את הצעד הנכון והטוב ביותר בחייו. בראיון ליבניתון הוא מספר על הדרך שעבר, קבלת ההחלטה – ואפילו על השכר הזעום שהמורים מקבלים, שכר אותו היה מרוויח בשיפוט של משחק אחד בליגה הטובה בעולם. למרות זאת, כך נראה, יש אנשים שהאידיאולוגיה לפעמים מובילה אותם למקומות אולי קצת פחות טובים כלכלית, אבל נפשית – הוא המאושר באדם.

דודי, לקחת החלטה שלאחרים אולי נראית קצת תמוהה, עזבת את הטופ של הטופ בין שופטי הכדורסל האירופאים לטובת החינוך. איך מקבלים החלטה כזו?

"את ההחלטה להפסיק לשפוט ביורוליג ולעבור למערכת החינוך קבלתי לפני 5 שנים לאחר לבטים לא קלים, כי בכל זאת קשה לוותר על דבר יוקרתי כל כך, אך כיוון שאני מכיר את עצמי ואני יודע שכשאני עוסק במשהו אני נותן את כל כולי, הבנתי שלא אוכל להיכנס למערכת החינוך שלא במשרה מלאה וכיוון שלא ניתן לעשות זאת עם נסיעות קבועות מידי שבוע לחו״ל אז החלטתי לבצע מהלך לא קל בכלל, לפרוש מהשיפוט הבינלאומי ולתת 100% מעצמי לחינוך. זו הסיבה שכבר בשנה הראשונה שלי בהוראה כבר התחלתי לחנך בכיתה י'".

אתה יכול לתאר מה משך אותך בחינוך?

"היכולת להשפיע, לעזור, לתמוך ולתת כלים טובים ומועילים לבני הנוער הנפלאים שלנו להיות אנשים טובים במדינה היקרה שלנו. אומנם בית הספר אינו יכול לבוא במקום החינוך של ההורים, ואני מאמין שחינוך מתחיל בראש ובראשונה מהבית, אבל אנחנו המורים והמורות בבית הספר בהחלט יכולים וצריכים  לתת לילדים כלים טובים שגם יכינו אותם לחיים וגם יעזרו להם לעשות בחירות נכונות בסיטואציית מורכבות ולא קלות בהם הם יכולים להיתקל בחיים. בתהליך הזה יש לי כמחנך את הזכות להשתתף ולהשפיע ואני בהחלט רואה במקצוע הזה סוג של שליחות".

אתה יכול להצביע על הנקודה שבה אמרת זהו, זו הקריירה החדשה שלי?

"כן, כשראיתי כתבה בחדשות חודש לפני ההחלטה שקבלתי, על תופעת 'הישראלי המכוער' שהתמקדה בדיוק בבני הנוער שנפשו בבית מלון יווני וגרמו להרס רב, ונדליזם והתנהגות דיי מבישה מול המקומיים. אמרתי לעצמי בלב באותו רגע, חייבים לעשות משהו, ועשיתי באופן אישי צעד קטן בכיוון, לכן גם התעקשתי לחנך כיתה ולא רק להיכנס למערכת החינוך".

אומרים שהמורים לא מתוגמלים מספיק. בתור שופט יורוליג לבטח היית מרוויח הרבה יותר, אולי פי 4. איך מתמודדים עם זה?

"נכון, השכר של המורים מביש, בוא נגיד שבמשחק יורוליג אחד הייתי מגיע לשכר חודשי של מורה מתחיל אבל אני חושב שמי שמגיע להוראה לא מגיע רק בשביל כסף אלא גם בשביל הנפש וכמו שאמרתי קודם לכן, זה סוג של שליחות. יחד עם זאת אני מאוד מקווה שהמדינה תדע כיצד לתגמל ולשפר את שכר המורים בעתיד הקרוב כדי למנוע נשירת מורים איכותיים מצד אחד, ומשיכת אנשים איכותיים להצטרף למערכת החינוך מצד שני".

אתה עובד כבר 4 שנים כמורה. כיום אפילו מחנך בבית הספר גינסבורג. מה הכי מספק אותך?

"הסיפוק הגדול של כל מורה הוא לראות את ההתקדמות וההתפתחות של כל ילד וילד שלימדת, וכמובן את האהבה הגדולה שרוחשים התלמידים שלי כלפי. לדוגמא, לפני כמה חודשים ציינתי ביום שבת את יום הולדתי ותלמידיי הפתיעו אותי בביתי בערב שבת עם בלונים ועוגה, זה היה משהו שלא אשכח לעולם".

באיזה דברים תחום השיפוט בכדורסל תרם לך בנושא החינוך?

"לפעמים יותר קל לשפוט משחק כדורסל קשוח מאשר לנהל כיתה מורכבת ומאתגרת שקשה ללמד בה, אבל גיליתי בשני המקרים, כאשר מדברים לתלמידים והשחקנים בגובה העיניים מצליחים בשני האתגרים".

משה דיין, הוא אחד המורים המפורסמים ביבנה. אלפי ילדים ונערים עברו תחת כנפיו. הבנתי שהוא היה החונך שלך בתחילת דרכך. מה אתה חושב שלקחת ממנו?

"לא סתם הרבה אנשים קוראים לו משה דיין האגדי. למדתי ואני עדיין לומד ממנו המון. משה הוא איש ענק והלב שלו לדעתי גדול יותר אפילו ממדי גופו ולמי שלא יודעים הוא מתנשא כמעט לשני מטרים בגובהו. אני חושב שכל ההורים שמשה מלמד את ילדיהם יכולים להיות רגועים מאוד. משה מקפיד תמיד לדבר על ערכים, כיבוד הורים, עזרה לזולת וכמובן אהבת המדינה, וזה ללא ספק משהו שספגתי ואימצתי גם לעצמי".

כשלקחת את ההחלטה לעזוב את הכל ולהתמקד בהוראה והחינוך, מה אמרה על כך המשפחה? תמכו בכך?

"כן, המשפחה הגרעינית שלי מאוד תמכה בי וזה גם צעד שיכול לעזור לי להקים משפחה משלי. נשארתי רווק גם בגלל שהנסיעות מידי שבוע לחו״ל הקשו מאוד לנהל מערכת יחסים זוגית. כעת יותר קל ובע״ה מקווה להתחתן בקרוב".

מה דעתך על דרך החינוך ביבנה?

"החינוך ביבנה נבחר להיות השני בטיבו בארץ וקיבל ציון גבוה מאוד של 9.5 במדדי החינוך בכתבה וסקר  דיי גדול שנערך באתר ופורסם באתר mako לפני כמה חודשים והאמת היא שאני לא מופתע בכלל כי קריית החינוך גינסבורג נחשבת לאחד התיכונים הטובים והאיכותיים בארץ, כאשר ראיתי מקרוב את המעטפת והיחס הצמוד והאישי שמקבלים תלמידי בית הספר הייתי מופתע מאוד כי לי כתלמיד לא היו את הדברים האלו וכיף לקחת חלק כמורה ומחנך בתיכון איכותי כזה".

העיר מתפתחת ואוכלוסיות רבות ומגוונות מגיעות הנה – אחרי עשרות שנים יש גם תחרות לגינסבורג. איך זה משפיע לדעתך על התיכון?

"אני בעד כי תחרות היא תמיד טובה וגורמת לכולם להשתפר ולהיות טובים יותר. כרגע לגינסבורג יש היסטוריה של תיכון שקיים יותר מ-40 שנים וצבר מוניטין רב וזה יתרון ענק על פני בתי ספר האחרים באזור, אבל אני בטוח שגם הם ייתנו מענה ראוי והולם לתלמידים החדשים שיגיעו ללמוד. כרגע יש רק עוד תיכון צומח חדש בעיר ואני בטוח שבעתיד הקרוב יוקמו תיכונים נוספים".

יש לך רגעים לפעמים שבהם אתה מתחרט? רוצה לחזור שוב לטופ של שיפוט הכדורסל?

"בשנה הראשונה היו עוד לבטים האם עשיתי את הבחירה הנכונה, אבל כיום לאחר 4 שנים אני שלם מאוד עם ההחלטה שקיבלתי ושמח עליה".

איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?

"קודם כל מקווה להיות בריא כי זה לא דבר מובן מאליו. לא אכפת לי איפה אני אהיה עוד 5 שנים אבל אני מקווה שאני אגיע לעבודה בכל בוקר כפי שאני מגיע היום - עם חיוך".