04.06.17 / 15:48
סתיו פיניש מיבנה הביא לבני יהודה את גביע המדינה עם פנדל מוצלח בדו קרב מול מכבי תל אביב החזקה. בראיון ליבניתון הוא מספר על התחושות ("לא יודע אם אחווה עוד שמחה כזו בחיי"), התגובות המרגשות וגם: למי הוא העניק את החולצה ולמה?
המקום: אצטדיון טדי, יום חמישי מלפני שמונה ימים, גמר גביע המדינה בכדורגל, בני יהודה תל אביב פוגשת את מכבי תל אביב לקרב על התואר השני בחשיבותו בישראל. על הנייר, מכבי תל אביב עדיפה וטובה יותר מבני יהודה הקטנה בכל פרמטר, 0:3 קליל לא היה מפתיע אף אחד. אך למרות זאת, לחבר'ה מהשכונה היו תכניות אחרות והם הצליחו לסחוב את הצהובים עד לדקה ה-90, לאחר מכן עד לתום הדקה ה-120 ולבסוף – גם לדו קרב פנדלים מהמרתקים שנראו בישראל אי פעם.
אך למרות שכוכבי על בקנה מידה ישראלי החמיצו פנדלים מכריעים באותו ערב (יוסי בניון וטל בן חיים הבלם) את מי שיזכרו יותר מכולם הוא את היבנאי בן ה-25, סתיו פיניש מבני יהודה, הילד שגדל בשכונה ושיקח בה לאורך כל הקריירה. למה דווקא את פיניש? כי הוא למעשה, במו רגליו, הביא את הגביע לשכונה.
לאחר שטל בן חיים הבלם החמיץ את הפנדל לזכות קבוצתו, סתיו פיניש ניגש לבעוט כשממולו עומד אחד השוערים הטובים בעולם, פרדראג ראיקוביץ'. אלא שפיניש לא התרגש, בעט חזק לפינה הימנית של השוער (שאגב, נגע בכדור בדרכו אל הרשת) והביא לבני יהודה גביע מדינה שלישי אי פעם וראשון מזה 36 שנים!
בראיון ליבניתון פיניש, השוהה בחו"ל בימים אלה בשביל קצת להתרענן מהעונה המתישה שעבר, מספר על התחושות, על מה קרה אחרי הזכייה וגם, כיאה לו, איך יורדים אל הקרקע אחרי שהיית בפסגת האולימפוס.
תשתף אותנו בתחושה של לפני הפנדל דווקא. מה עובר בראש? קיר של אוהדים צהובים מאחורי השער, מאחוריך אלפי כתומים, על מי חושבים? מה קורה בגוף?
"ברגע שראיתי שהפנדל האחרון של מכבי הוחמץ, נכנס אליי רוגע בגוף שאני לא זוכר שאי פעם היה לי. ידעתי כבר לאן אני הולך לבעוט, ניסיתי להתנתק מהכל ולא חשבתי על כלום. השאר היסטוריה. זו הרגשה מטורפת, שמחה שאני לא יודע אם ארגיש עוד בחיי".
כבר היו יבנאים שהגיעו לפסגות בקריירה שלהם, שכל המדינה דיברה עליהם. האמנת אחרי עונה לא כל כך טובה שלכם ומבחינתך גם, עונה שידעת הרבה עליות וירידות והרבה תהפוכות, שאתה, סתיו פיניש מיבנה, יהיה האיש שיביא לבני יהודה את הגביע וכל המדינה תדבר עליו?
"האמת שבכל משחק שאני לא משחק ולא פותח אני תמיד מאמין שאני יכול להיכנס בכל שלב ולשנות אותו. עברנו עונה לא פשוטה מההתחלה של השנה האחרונה, גם אני אישית ואני חושב שזה מה שעשה את הזכייה הזאת לדבר כל כך מתוק ומרגש כמו שזה היה בסוף".
בסוף המשחק הענקת את החולצה שלך לחבר, עומרי חן. החולצה הזו שווה הרבה להרבה אוהדים של בני יהודה ובטח הרבה אנשים ביקשו אותה. למה דווקא לו?
"קודם כל החולצה שלי עדיין לא שווה הרבה. יש לי עוד הרבה מה לעבוד בשביל שהיא תהיה שווה. עומרי זה חבר שגדל איתי מגיל אפס ואוהד את הקבוצה גם ברגעים הטובים והפחות טובים ובשבילי זה היה הכי נכון להביא לו אותה מכל הלב. באמת מגיע לו".
איך יורדים לקרקע אחרי התחושות שחווית? מה עושים בשביל להתאפס ולהתחיל עוד עונת כדורגל?
"האמת שזה קשה. עברנו ימים מטורפים עם הרבה אמוציות וחגיגות אבל כל הרגעים האלה נתנו לי מוטיבציה יותר גדולה להצליח שוב ולהגיע לאותם רגעים שחוויתי. אז בקטע הזה אני בא לעונה הזאת הרבה יותר רעב מהעונות הקודמות וזה עשה רק טוב לי ולכולם לדעתי".
ספר קצת על התגובות בעיר, מהחברים, המשפחה, תשתף אותנו.
"התגובות הן מדהימות. הן מרגשות אותי כל פעם מחדש. ביום שאחרי הגמר לא יכולתי לפתוח את הטלפון, אבל לאט לאט עניתי לכולם. יותר מזה, אני שמח שעשיתי כל כך הרבה אנשים מאושרים גם בעיר וגם בשכונת התקווה וזה באמת מה שחשוב".
מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת? ולמה דווקא היא?
"האמת שהתגובה הכי מרגשת היא לראות את אמא שלי וכל המשפחה באותם רגעים של אחרי המשחק זה התגובה הכי מרגשת, הם עברו איתי הרבה שנים ולראות אותם שמחים ככה זה האושר הכי גדול באמת. הגביע הזה הוא שלהם ורק בשבילם".
